בשנים האחרונות חלה תמורה משמעותית בגישת מערכת המשפט בישראל לניהול הליכים משפטיים, הן בהליך האזרחי והן בהליך הפלילי. אחת התמורות המרכזיות היא השימוש הגובר בגישור כאמצעי ליישוב סכסוכים, לצד הרחבת השימוש בהסדרי טיעון בהליך הפלילי. שני ההליכים הללו מייצגים חלופות להליך האדוורסרי הקלאסי, אך כל אחד מהם מעורר שאלות ייחודיות בנוגע לאופיו, יתרונותיו ומגבלותיו.
התפתחות מוסד הגישור במשפט הישראלי
הכנסת מוסד הגישור למערכת המשפט בישראל החלה בשנת 1992, עם חקיקת חוק בתי המשפט והתאמת תקנות ייעודיות להליכי גישור. בהמשך, דו"ח וועדת רביבי משנת 1999 המליץ על שילוב הגישור בהליכי משפט, ובעקבותיו הוקמה מחלקה מיוחדת להכוונת תיקים לגישור. בשנת 2006, דו"ח וועדת רובינשטיין הצביע על הגישור כחלק מהתפתחות ה-ADR (Alternative Dispute Resolution) והמליץ על הרחבת השימוש בו בבתי המשפט.
יתרונות וחסרונות של הגישור
הגישור מציע מספר יתרונות משמעותיים: הוא חוסך בעלויות עבור הצדדים ובית המשפט, מאפשר לצדדים שליטה בהליך ובתוצאותיו, ומעודד פתרונות יצירתיים וגמישים יותר מאלה שמסגרת הליך שיפוטי מאפשרת. בנוסף, הגישור יכול לבנות אמון בין הצדדים ולהוות פתרון ארוך טווח לסכסוכים, במיוחד במקרים בהם הצדדים עתידים להמשיך את הקשר ביניהם (למשל, בתיקי גירושין או סכסוכים עסקיים מתמשכים).
הסדרי טיעון בהליך הפלילי: מקור והתפתחות
בדומה לגישור, גם השימוש בהסדרי טיעון הלך והתרחב במערכת המשפט הישראלית. מוסד גישור פלילי התפתח בשנת 2002 כפיילוט בבתי המשפט המחוזיים, מתוך מטרה להקל על העומס השיפוטי ולאפשר לצדדים להגיע להסכמות מחוץ להליך האדוורסרי. לפי נוהל נשיאת בית המשפט העליון משנת 2021, גישור פלילי מתקיים לפני שופט מגשר שאינו השופט הדן בתיק העיקרי, תוך ניסיון להגיע להסדר טיעון.
הבדלים עקרוניים בין גישור להסדר טיעון
למרות קווי הדמיון שבין גישור אזרחי לבין גישור פלילי, קיימים הבדלים מהותיים בין גישור לבין הסדר טיעון:
הצדדים להליך
בגישור אזרחי מדובר בשני צדדים פרטיים הנמצאים במחלוקת, ואילו בהסדר טיעון המדינה היא צד מרכזי ושיקוליה חורגים מהאינטרסים של הנאשם בלבד.
אופי ההליך
בגישור אזרחי, ההסכמות שהצדדים מגיעים אליהן מחייבות את בית המשפט, בעוד שבהסדר טיעון בית המשפט אינו מחויב לקבל את העסקה שנערכה בין התביעה לנאשם.
האינטרס הציבורי
בגישור אזרחי, הפתרון מתמקד בצרכים האישיים של הצדדים, ואילו בהסדר טיעון יש להביא בחשבון אינטרס ציבורי רחב יותר, לרבות שמירה על שלטון החוק והרתעה.
הביקורת על הסדרי טיעון
למרות היתרונות הפרקטיים של הסדרי טיעון, הם מעוררים ביקורת רבה. יש הטוענים כי הם עלולים להוביל להרשעות שווא, כאשר נאשמים בוחרים להודות באשמה כדי להימנע מהליך משפטי ממושך, גם אם הם חפים מפשע. כמו כן, כאשר התביעה מעניקה הקלות משמעותיות לנאשמים במסגרת הסדרי טיעון, הדבר עלול לערער את אמון הציבור במערכת המשפט וליצור תחושה של "צדק שניתן למיקוח".
הן הגישור והן הסדרי הטיעון משקפים מגמה רחבה יותר של מעבר ממודל משפטי אדוורסרי קלאסי למודל הסכמי והסדרי. הגישור מציע פתרון אלטרנטיבי להליכים אזרחיים, ומאפשר לצדדים להגיע להסכמות מחוץ לבית המשפט. מנגד, הסדרי טיעון הפכו לכלי מרכזי בניהול ההליך הפלילי, אך הם מעוררים חששות כבדים הנוגעים לעקרונות של צדק, פומביות והגנה על אינטרס הציבור.
ככל שמדיניות המשפט ההסדרי תמשיך להתפתח, יהיה צורך לגבש מנגנונים ברורים יותר לפיקוח על ההליכים הללו, כדי לאזן בין יעילות משפטית לבין עקרונות היסוד של מערכת המשפט.
