עיקול חשבונות בנק משותפים – זכויות וחובות

עיקול חשבונות בנק בארצות הברית

בארצות הברית, כשמדובר בחשבונות בנק משותפים, כל בעל חשבון מבוטח בנפרד על ידי ה-FDIC (Federal Deposit Insurance Corporation) עד 250,000$. המשמעות היא שחשבון משותף עם שני בעלים יכול ליהנות מהגנה כוללת של 500,000$. עם זאת, אם החשבון הוא על שמו של אדם אחד בלבד ומשמש להבטחת הלוואה, משכנתא או חוב בכרטיס אשראי, הוא יהיה זכאי למחצית מההגנה הזו רק במקרה של כשל בנקאי.

הכספים המוחזקים בחשבונות בנק משותפים נחשבים כרכוש משותף של כל האנשים הרשומים כבעלי חשבונות. לכל בעל חשבון יש את החופש לבצע הפקדות או משיכות מהחשבון, כל עוד הם עומדים במגבלות היומיות המוטלות על ידי הבנק. זאת ועוד, במקרה מצער של פטירת בעל חשבון אחד, הכסף בחשבון עוקף את הליך צוואה ומועבר מיד לשותף בחשבון הנותר בחיים, יחד עם הבעלות המלאה על החשבון. למידע נוסף על התנהלות פיננסית נכונה, כדאי לעיין בטיפים שימושיים באתר.

במדינת ניו יורק, המצב מסתבך כאשר חשבון הבנק של אזרח נתון לפשיטת רגל או לעיקול, במיוחד אם החייב חולק את החשבון עם אדם אחר. זוהי תופעה שכיחה בארצות הברית, שבה חייבים לעתים קרובות מחזיקים חשבונות משותפים עם בני זוגם כדי לפשט את החישובים הפיננסיים. בנוסף, הורים רשאים לכלול את ילדם כבעל חשבון משותף כדי ליצור עבורם רישום פיננסי או כדי להבטיח גישה מתמשכת לחשבון במקרה של חוסר יכולת הורית. לפעמים, קרובי משפחה מבוגרים כמו הורים עשויים לקבל גם גישה משותפת לחשבון. ללא קשר לסיבה לקיום חשבון משותף, חשוב לציין שניתן לגשת לחשבונות אלו ברגע שאחד מבעלי החשבון מקבל צו עיקול על נכסיו וחשבונם.

השלכות עיקול על חשבון בנק משותף

כאשר מדובר בהשלכות של עיקול על חשבון בנק משותף, התשובה הפשוטה היא שהכספים מתחלקים שווה בשווה בין השותפים, וכתוצאה מכך כל שותף מחזיק במחצית מהחשבון. עם זאת, ההסבר המפורט יותר הוא שהחשבון מסווג כ”שכירות משותפת”, כלומר לשני הצדדים יש זכויות שוות בחשבון ובנכסיו. הסדר זה מאפשר לאדם אחד להוציא את הכסף בחופשיות ללא ידיעתו של השני. בהסכמה לחשבון משותף, הבעלים המשותפים קבעו מראש כיצד ניתן לגשת לכספים. הדין החל במקרה זה הוא סעיף 675 לחוק הבנקאות בניו יורק.

תקנות הבנקאות משתנות ממדינה למדינה. כך, מדינות מסוימות מחלקות את הבעלות על נכסי החשבון בהתבסס על ההפקדות היחסיות שבוצעו על ידי כל בעל שותף. חלוקה זו נקבעת על פי היסטוריית ההפקדות. לפיכך, במקרה של עיקול חשבון בנק משותף בניו יורק, הנושה ממלא אחר חוקי מדינת ניו יורק ורואה בחשבון בבעלות משותפת כנכס המתאים לעיקול, אך רק מחצית מיתרתו.

חשבון בנק משותף בג’ורג’יה

בג’ורג’יה, לבעלי חשבון בנק משותף יש את היכולת לגשת לכל הכספים בתוך החשבון. המשמעות היא שכל שותף יכול למשוך את כל הכסף, ללא קשר למי הפקיד אותו בהתחלה. גמישות זו היא לעתים קרובות הסיבה לכך שאנשים בוחרים לפתוח חשבון משותף. עם זאת, הסדר זה עלול להוביל לבעיות משמעותיות במידה ואחד מבעלי החשבון יקבל צו עיקול. במקרים כאלה, אם החשבון נתפס עקב פסק דין או צו עיקול נגד אחד הבעלים, לא הבנק ולא הנושה יכולים לקבוע את מקור הכספים. רק לשותפי החשבון עצמם יש את הסמכות לספק ראיות לבעלותם על הפיקדונות. לקבלת מידע נוסף על זכויות וחובות בתחום זה, בקרו במילון המונחים המשפטי שלנו.

על פי חוקי ג’ורג’יה, חשבון משותף נמצא בבעלות בעלי החשבון באופן יחסי לתרומותיהם האישיות לסכומים שהופקדו. במקרים בהם נושה של בעל חשבון אחד מטיל עיקול על החשבון, ייתכן שבעל החשבון השני יצטרך לספק ראיות, כגון היסטוריית הפקדות, כדי לבסס את בעלותו החוקית בכסף. כשהבעלים מתמודדים עם בקשת עיקול, הם חייבים להגיב ולטעון שהכספים שייכים למעשה לבן הזוג השני. זה נעשה באמצעות הצהרה, יחד עם המסמכים התומכים שסופקו על ידי השותף כדי להוכיח את בעלותם על הכספים.

בפרשת חביב, השותף שאינו חייב העלה את הטענה שבחשבון היו הסכמים להפקדת כספים לחשבון המשותף כדי לכסות כל משיכה שנעשתה על ידי מי מהצדדים. מצב זה ממחיש את החשיבות של הבנת התנאים וההסכמים בין שותפים בפתיחת חשבון משותף. לפרטים נוספים על הנושא, עיינו בשאלות ותשובות משפטיות באתר.

הליכים משפטיים בג’ורג’יה

בתיק עיקול שנערך לאחרונה במחוז הצפוני של ג’ורג’יה, בית המשפט התייחס במיוחד להוראת “הכוונה” המתוארת בחוק. במהלך ההליך מסר השותף שאינו חייב עדות לפיה הן החייב והן הוא עצמו יתרמו כספים לחשבון, אך רק החייב ביצע משיכות. בנוסף הבהיר השותף שאינו חייב כי מטרת החשבון הייתה לשמש מקום נוח ובטוח להפקדת סכום כסף סביר, אשר יוכל לנצל כל אחד מהצדדים לפי הצורך. הנושה, שהטיל עיקול על חשבון הבנק, טען כי עדות זו מעידה על כוונתו של הלא-חייב להעביר את הבעלות בכספים לחייב.

פסק הדין של השופט הומר דרייק קבע כי העדות שנמסרה בבית המשפט לא עמדה בסטנדרט של ראיות ברורות ומשכנעות הדרושות כדי לערער על ההנחה כי הכספים המדוברים שייכים בצדק לבעל החשבון שלא היה מעורב בחוב. הנושה טען כי על סמך עדותו של השותף שלא היה מעורב בחוב, רק החייב ביצע משיכות מהחשבון בגין הוצאות אישיות, מה שמרמז כי החשבון הוא מתנה מהשותף לחייב. ניתן לראות דוגמאות נוספות להחלטות משפטיות דומות במאמרים המשפטיים האקדמיים באתר.