דיני מעצרים מינהליים הקשורים לדיני זכויות אדם

לאחר שמילאנו את הוראות הדין הבינלאומי, יש לבחון האם המעצרים המנהליים שיישמה ישראל עומדים בחוק הבינלאומי. לשם כך ברצוני להיעזר במידע שפרסמו שלושה ארגוני זכויות אדם אשר בחנו את עמדתה של ישראל מול מערכת זכויות האדם בכל הנוגע להטלת מעצר מנהלי: מועצת זכויות האדם של האו”ם, הנציב העליון לזכויות אדם, דו”ח מזכיר המדינה של ארצות הברית והאגודה הישראלית לזכויות האזרח. למרות מחויבותה של ישראל לציית לזכויות אדם ולמשפט ההומניטרי, היא עדיין מאפשרת ומיישמת מעצר מנהלי, לעיתים בהיקף נרחב. לפיכך, יש לבחון האם דרכי הפעולה של ישראל תואמות אמנות בינלאומיות, ואם לא, מהם מנגנוני הניטור הבינלאומיים?

מערכת זכויות האדם הבינלאומית

בזירה הבינלאומית פועלות ועדות העוקבות אחר יישום האמנות והחוקים הבינלאומיים, כמו ועדת זכויות האדם, שהוחלפה על ידי מועצת זכויות האדם של האו”ם ב-2006 ומתמקדת בין היתר ביישום האמנה הבינלאומית בנושא אזרחי ופוליטי. זכויות. ההצהרה האוניברסלית של זכויות אדם וזכויות פוליטיות משנת 1966, יישם במקביל משרד הנציב העליון של האו”ם את ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מ-1948. שני פריטים אלו נועדו לפקח על יישום מערכת זכויות האדם הבינלאומית. עם זאת, סמכויותיהם מוגבלות ומוגבלות בעיקר לבחינת תלונות על הפרות זכויות אדם, הוצאת דוחות ומעקב אחר ביצוען, מתן המלצות לאסיפה הכללית של האומות המאוחדות וקבלת דוחות מארגונים לא ממשלתיים. הם אינם מחייבים לפעול נגד פעילות המדינה אך מרבים לפרסם מספר דוחות ומחקרים בנושא המעצר המנהלי בישראל.

הדרישות מהמשפט הבינלאומי

ברצוני להדגיש כי המשפט הבינלאומי מכיר גם בצורך במעצר מינהלי במצבים ביטחוניים מיוחדים, אך הוא גם מחייב את המדינות להקפיד על כללים נוקשים בעת הטלת מעצר, כגון המשך פיקוח משפטי של מערכת המשפט ומתן מידע מסוים לגבי משך המעצר, ולאפשר ייצוג משפטי. בכל הנוגע לישראל, שני המוסדות שהזכרתי לעיל שבדקו את הנושא הדגישו כי המעצר המנהלי בישראל הוא מסיבי ושרירותי, ועל כן על ישראל להפסיק את השימוש התכוף במעצר מנהלי.

היקף המעצרים המנהליים

אבל זה לא רק היקף המעצרים, הדו”ח של מועצת זכויות האדם של האו”ם ושל הנציב העליון של האו”ם לזכויות אדם מדגיש שישראל האריכה עשרות מעצרים מנהליים, בהיקף של שנים של מעצר בפועל, שהם לא היו קיימים אף ציין כי העצורים היכולת לערער על מעצר, בין בפני שופט במסגרת ההליך ובין באמצעות עתירה מאוחרת, היא ללא ידיעה על משך המעצר והסיבות לו והראיות הביטחוניות. הדו”ח גם קובע כי החוק הישראלי מאפשר למעשה מעצרים שרירותיים, שכן החוק הישראלי הוא פרשני ומאפשר מעצרים ללא אישור. למשפט אין הגבלת זמן והוא מבוסס על חיובי ביטחון מעורפלים. בהתאם לכך, הדוח ממליץ לישראל להפסיק את כל הפרות זכויות האדם הנובעות ממעצר מנהלי, להפסיק לחלוטין את המעצר המנהלי מסיבות ביטחוניות לא ברורות, ובדרך כלל להפסיק את המעצר המנהלי ולשחרר את העצירים ללא משפט. אוֹתָם.

ענישה קולקטיבית

יש הרואים במעצר מנהלי סוג של ענישה קולקטיבית. בשל היקף המעצרים המנהליים של פלסטינים לאורך השנים, עם מאות אלפי עצורים, יש אנשים שמסבירים שזהו ענישה קולקטיבית של הפלסטינים ופגיעה בכבודם ובחירותם. לעיתים אנשים אינם מבצעים פשע באופן אישי ואין להם קשר עקיף לפשע, אך הם מוצאים עצמם נתונים למעצר מנהלי לצורכי חקירה. אבל הביקורת לא מגיעה רק מבחוץ, יש בישראל גם מוסדות שמבקרים ביצוע מעצרים מנהליים ומעלים את המודעות המקומית והבינלאומית להפרות זכויות האדם של ישראל. מוסדות אלו יכולים להיות מעורבים יותר בפעולות משפטיות בתחום זה ולנסות להשפיע על המערכת מבפנים. כך למשל, האגודה לזכויות האזרח יכולה להשתתף בוועדות הכנסת, להביע את עמדתה בפני מחוקקים בישראל בעניין הפיקוח על המעצר המנהלי, ואף לעתור לבית המשפט העליון לבחון את חוקיות המעצר המינהלי. – הן לבחינת חוקתיות החוק הישראלי והן למטרת עצירים. עם זאת, גם לאגודה הישראלית לזכויות האזרח אין את הכוח והיכולת להשפיע באופן ישיר על הרשות המחוקקת וגורמי הביטחון, מלבד לקחת עמדות בוועדות הכנסת ולנסות לפעול בפני בתי המשפט ועל בסיס שיפוטי. מערכת ישראלית.

מעורבות האגודה לזכויות האזרח

שתי דוגמאות מעניינות למעורבות האגודה לזכויות האזרח באות לידי ביטוי במעורבות משפטית ופרלמנטרית. מבחינת התערבות משפטית, הגישה העמותה עתירה לבית המשפט העליון בשנת 1999 במטרה לבטל את המשך מצב החירום שהיה קיים בישראל מאז הקמתו (בג”ץ 3091/99). מאפשר למדינות להימנע מאכיפת אמנות זכויות אדם כגון האמנה הבינלאומית לזכויות האזרח ו-1966, אשר לפי סעיף 4, מאפשרת למדינות להגביל זכויות אדם בשטחן לאחר שמדינה הכריזה רשמית על מצב חירום וכן נמנעת מהבסיס חוק כבוד האדם וחירותו כי פרשנות החוק מאפשרת למדינה להגביל חלקים מהחוק בהתבסס על “מטרות לגיטימיות” ומצב החירום השורר בישראל.

בג”ץ איאד אשחק מחמוד

הליך זה נוגע למעצר במהלך אפריל 2002 של שלושה פלסטינים החשודים בטרור. צווי מעצר מינהליים הוצאו בתיקיהם והוארכו שוב ושוב למספר ימים להמשך חקירות ביטחוניות. העותרים והעצורים טענו כי המעצר המנהלי פוגע בחירותם של העצורים ומפר את האמנות הבינלאומיות והמשפט ההומניטרי. כדי לאשר שלא מדובר בפיגוע נקודתי אלא במגמה, אנו מציגים נתונים המראים מעצרים מנהליים רחבי היקף, שהגיעו לשיא בתקופת המתיחות הביטחונית ומבצע חומת מגן (מרץ-מרץ). מאי 2022). הנתונים שסופקו הראו כי כ-7,000 חשודים בטרור נעצרו במהלך תקופה מסוימת. בעוד שחלקם שוחררו בהתראה קצרה, לפחות 1,600 נותרו במעצר.

דיון ואיזון בין חירות וביטחון

כפי שהוזכר קודם לכן, בתי המשפט צריכים לאזן בין חופש האדם לצרכי הביטחון, ובמסגרת זו שופטים בוחנים ובוחנים את סוגיות המעצר המנהלי לאור אמנות בינלאומיות שהמדינה מחויבת להן. בית המשפט התייחס לאמנת זכויות האזרח משנת 1966 ולסעיף 9 שלה האוסר על מעצר שרירותי, וכן לאמנת ז’נבה ולסעיף 78 שלה המגן על האזרחים. העותרים טוענים כי מעצר מינהלי אינו מוכר על פי המשפט הבינלאומי כאמצעי מניעה ומתבצע ללא משפט, בטענה כי המשפט הבינלאומי אינו מאפשר מעצר שרירותי ולפיכך מעצר מינהלי בישראל אינו חוקי. לא חוקי לפי אמנות אלה. יתרה מכך, כנדרש בחוק הישראלי המקומי, העצורים לא היו נתונים לביקורת שיפוטית תוך 48 שעות, אך מכיוון שהחקירה הייתה מצומצמת ביותר ובסך הכל הוצאו צווי מעצר של 18 ימים על מנת להשלים את החקירה, היה להם מקום שחרור מיידי והעצורים נפגעה הזכות להליך הוגן.

מסקנות והחלטות

בפסק הדין בסוגיה ציין בית המשפט כי המלחמה בטרור מורכבת וכללי המשחק יוצאי דופן. בהקשר זה, התנהגותם של טרוריסטים מפרה גם את האמנה, כפי שמעידה העובדה שלעיתים קרובות הם מסתתרים בליבם של אזרחים, לובשים בגדים אזרחיים, אינם מהססים להשתמש באזרחים כמגן אנושי, ומתחבאים בבתי אזרחים כנקודת מוצא לפעילות טרור. בית המשפט ציין כבר בפתח פסק דינו כי המעצר לא היה שרירותי. עוד הדגיש בית המשפט כי למרות שחירותו האישית של הפרט היא הזכות החוקתית העליונה, אין היא זכות מוחלטת. ידוע שאם אדם מבצע פשע והורשע מוקדם יותר, ניתן לעצור אותו כדי להקל בחקירה או להרחיקו מהציבור, בענייננו כדי למנוע שיבוש החקירה או כדי למנוע התנהגות שיש בה סכנה. לציבור.

למידע נוסף על אמנות זכויות האדם הבינלאומיות או המשפט הבינלאומי בישראל.