במערכת המשפט הישראלית קיימים כיום מנגנונים שונים לחילוט רכוש שהושג כתוצאה מעבירה פלילית. עם זאת, הפיזור בחקיקה הקיימת והפרשנויות השונות שניתנו לכלים אלו בפסיקה הובילו להצעת חוק שנועדה לאחד את ההסדרים השונים וליצור מסגרת אחידה ומתקדמת לחילוט תקבולי עבירה.
הצעת החוק – קווים כלליים
הצעת החוק החדשה שואפת להגדיר את מטרת החילוט כקניינית מובהקת ולמנוע את השימוש בכלי זה כאמצעי ענישה. אחד השינויים המרכזיים בהצעת החוק הוא ההסדרה של חילוט אזרחי, כלומר חילוט רכוש גם ללא הרשעה פלילית, בדומה לדין האנגלי. מהלך זה עשוי להקל על רשויות האכיפה במאבק בפשיעה המאורגנת ובהלבנת ההון.
באשר לחילוט זמני, הצעת החוק כוללת מספר שינויים משמעותיים. בין היתר, היא מציעה לאפשר תפיסת רכוש המיועד לחילוט מכוח פקודת המעצרים עוד לפני הגשת בקשה לצו זמני, וזאת כדי למנוע הברחת נכסים. בנוסף, מוצע להאריך את תוקפו של סעד זמני הניתן במעמד צד אחד עד ל-30 יום. צעדים אלו משקפים מגמה של הקשחת ההליכים במטרה להגביר את יעילות החילוט.
למרות שהצעה זו נוסחה כבר בשנת 2012, רק בשנת 2018 היא פורסמה ברשומות ועד היום לא קיבלה אישור סופי. נראה כי מטרתה העיקרית היא להחמיר עם עברייני צווארון לבן וארגוני פשיעה, תוך יישור קו עם הדין האנגלי והגברת יכולת המדינה להיאבק בתופעות עברייניות כלכליות.
האיזון בין זכויות הפרט לאינטרס הציבורי
כפי שנדון בפסיקה ובהוראות החוק הקיים, אחת הסוגיות המרכזיות בנושא חילוט היא האיזון שבין זכות הקניין של הנאשם לבין הצורך הציבורי בשלילת פירות העבירה. זכות הקניין היא זכות חוקתית, וחזקת החפות עומדת לנאשם עד להכרעת דינו. מנגד, קיים חשש ממשי כי עיכוב בהליך החילוט יאפשר הברחת רכוש וימנע את האפשרות להפעיל את הכלי לאחר ההרשעה.
כדי ליצור איזון ראוי, המחוקק קובע כי יש צורך בתשתית ראייתית לכאורית לצורך הפעלת החילוט, וכי יש לקיים הליך הוגן שבו נשמעים שני הצדדים, למעט במקרים חריגים. כמו כן, הפסיקה קבעה כי החילוט ייעשה בהתאם לעקרון המידתיות, כך שהוא יוטל רק כאשר אין ברירה אחרת ולא מעבר לנדרש.
עם זאת, בחינת יישום החילוט בפסיקה מגלה גישה דיכוטומית: ברוב המקרים, כאשר מוחלט להטיל חילוט זמני, הוא מופעל במלואו ללא בחינת אמצעים מידתיים יותר. דיכוטומיה זו אינה ברורה מאליה, בפרט כאשר משווים זאת להליך מעצר, שבו בית המשפט בוחן חלופות שונות לפני שלילת חירותו של אדם. בהקשר זה, ניתן לשאול מדוע אין אפשרות ליצור קשת רחבה יותר של פתרונות גם בחילוט זמני.
מודל חדשני: תשלום ריבית על חילוט זמני
אחד הפתרונות האפשריים ליצירת איזון טוב יותר בין זכויות הנאשם לבין האינטרס הציבורי הוא קביעת מנגנון של תשלום ריבית לנאשם על הרכוש המחולט לתקופה שבין החילוט הזמני לבין הרשעתו. הרציונל מאחורי רעיון זה הוא פשוט: אם בסופו של דבר הנאשם מזוכה, הרי שנשללה ממנו שלא כדין זכות קניינית, ולכן יש לפצות אותו על כך. אם הוא מורשע, הרי שהשאלה האם עליו להחזיר את הריבית הופכת לעניין מורכב יותר.
מודל זה יכול להתבסס על "מקבילית כוחות" – קשר בין התשתית הראייתית לבין שיעור הריבית. כך, כאשר התשתית הראייתית חלשה, ייקבע שיעור ריבית גבוה יותר, בעוד שתשתית ראייתית חזקה תצדיק ריבית נמוכה יותר ואף הצמדה בלבד. בכך ניתן יהיה לשמר את עקרון המידתיות, תוך מניעת מצב של פגיעה מוחלטת בזכות הקניין של הנאשם בטרם הרשעתו.
הצעת החוק החדשה לחילוט פלילי מבקשת ליצור הסדר אחיד ומתקדם שיחליף את החקיקה הקיימת. לצד היתרונות הגלומים בהקשחת הכללים למאבק בפשיעה הכלכלית, ישנו חשש מפני פגיעה משמעותית בזכויות הנאשמים, במיוחד בכל הנוגע לחילוט זמני.
הגישה הדיכוטומית הנהוגה כיום מצריכה שינוי, וייתכן כי אימוץ פתרונות כמו תשלום ריבית על חילוט זמני יאפשרו להבטיח איזון טוב יותר בין זכויות הנאשם לבין אינטרס הציבור בשלילת פירות העבירה. השאלה המרכזית היא האם המחוקק יצליח למצוא את האיזון הנכון שיאפשר להילחם בעבריינות כלכלית, תוך שמירה על עקרונות המשפט החוקתי וההליך ההוגן.
