מערכת המילואים העולמית: מודלים וחוקים

סקירה כללית על מערכת המילואים העולמית

מערכת המילואים העולמית היא רשת מורכבת המשתרעת על פני כל העולם. חקיקת המילואים אינה בלעדית לישראל. כוחות צבא שונים ברחבי העולם יישמו מודלים שונים. תהליך הגיוס לגיבוש מילואים יכול להשתנות בין שיטות חובה להתנדבות, כמו גם ארגון ותפעול גיבושים אלו. בנוסף, רמת הפיקוח של המדינה על עתודות שונה בין המדינות. כדי לקבל תובנה על החקיקה בישראל בנושא מילואים, חשוב לנתח את מדיניות המילואים במדינות שונות.

המודלים השונים של שירות המילואים בעולם

ההתנדבות משמשת בסיס לשירות המילואים בארצות הברית, אם כי היא כרוכה בשירות חובה ליחידים ששירתו בצבא הסדיר, וכן בשילוב מתנדבים. על פי החקיקה האמריקאית, כוחות המילואים מיועדים כתמיכה משלימה לצבא הסדיר בתקופות חירום או מלחמה, וניתן לגייס אותם על ידי הממשלה כשנמצא צורך בכך. כמו כן, החוק מתיר לאנשים שלא שירתו בעבר בצבא קבע להתנדב לשירות מילואים, לאחר תקופת הכשרה של חצי שנה. כתוצאה מכך, סדר הגודל של צבא המילואים בארצות הברית הוא מהותי ושווה לגודלו של הצבא הסדיר.

חיילי מילואים בארצות הברית הם בעלי תפקיד מובהק כאזרחים-חיילים, המקבלים פיצויים והטבות שוות ערך לאלו בשירות מלא. שכרם אינו נקבע על פי אובדן הכנסתם האזרחית, אלא על פי השכר הסטנדרטי של חיילים בשירות פעיל, מה שמפשט את הליך התשלום. כמו כן, חיילי מילואים זכאים למגוון הטבות פנסיוניות, כגון החזרים וצבירת זכויות על שכרם במהלך שירות המילואים. בממוצע, אנשים המשרתים במילואים בארצות הברית מקדישים 40 ימים בשנה לתפקידיהם הצבאיים.

בארצות הברית מוענקות למשרתים המתנדבים זכויות רבות, לרבות שכר גבוה, הקצאות תקציביות למענקי גיוס, סיוע כספי לעיסוקים לימודיים ועוד. עם זאת, ישנם מבקרים המביעים את הסתייגותם מהסתמכות הצבא על מיקור חוץ כאמצעי לטיפול במחסור במגייסים ובמילואים.

המודל האנגלי של שירות המילואים

באנגליה, בדומה לארצות הברית, שירות המילואים נשען על מתנדבים. עם זאת, חל מעבר משירות מילואים חובה למערכת התנדבותית, וכתוצאה מכך כוח צבאי קטן יותר והסתמכות על גיוס חירום בעת הצורך. מאז ביטול שירות החובה ב-1963, אנגליה התמודדה עם אתגרים בעמידה ביעדי הגיוס באמצעות התנדבות. כדי להתמודד עם התחרות מצד הזדמנויות עבודה אזרחיות, אנגליה יישמה תקנות כדי לספק פיצוי אטרקטיבי למתנדבים. זה כולל שכר דיפרנציאלי לפי מקצועות, בדומה לשוק האזרחי, ברמה גבוהה. בנוסף, למתנדבים יש גישה להלוואות ומענקים חד-פעמיים שונים. ההכרה הרווחת היא שכדי להקים מערכת צבאית מקצועית, מדינות הפועלות במבנה וולונטרי חייבות להציע תנאי שכר דומים לאלה בשוק האזרחי כדי למשוך מתגייסים פוטנציאליים.

בעניין זה ראוי לציין את המהפך שחל בישראל בכל הנוגע לעובדי הקבע וביטול הפנסיה התקציבית, שהביא לירידה ניכרת במספר העובדים הקבועים שהיו חלק ממערך מקצועי מיומן. כתוצאה מכך, נרשמו יתרונות כמו הפחתה בשעות העבודה השבועיות בהשוואה לשוק העבודה האזרחי, שיפור בקצבאות הרווחה, נגישות למתקני טיפול בילדים ועוד.

שירות המילואים בצרפת ושבדיה

בצרפת, השירות הצבאי, הן בסדיר והן במילואים, היה פעם חובה עד סוף שנות ה-90, כאשר הם קיבלו את ההחלטה לבטל את חובת הגיוס ולעבור לצבא קטן ומקצועי המורכב ממתנדבים. מצד שני, שבדיה, שאימצה גיוס מרצון ב-2010, החזירה את שירות החובה ב-2017.

השוואה בין המודל הישראלי למודל השוויצרי

המודל הישראלי והמודל השוויצרי חולקים קווי דמיון בגישתם, שכן שניהם אוכפים שירות חובה עבור כוחות סדיר ומילואים כאחד. ראוי לציין כי המודל השוויצרי מיושם גם בהיעדר איום ביטחוני מוחשי. היבט מסקרן אחד של החוק השוויצרי הוא יישום מס על יחידים שאינם ממלאים את חובותיהם הצבאיות או השירות האזרחי. מס זה משמש כאמצעי למדינה להבטיח שכולם יתרמו לאחריות הקולקטיבית. בדומה לכך, בהקשר היהודי נצפה כי ליהודים דתיים מסופקים תנאים הולמים לשמור על אורח חייהם, אך הם אינם פטורים משירות.

שירות המילואים בעולם המודרני

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, חל מעבר עולמי מצבאות בקנה מידה גדול ולוחמה מתועשת לצבאות מקצועיים המורכבים ממתנדבים. תזוזה זו הביאה לירידה בגודל כוחות המילואים. אמנם לכל מדינה עשוי להיות מבנה צבאי ייחודי משלה, אך לכולם גישה משותפת – כוחות סדירים משמשים כמענה ראשוני למשברים או מלחמות פוטנציאליים, כאשר כוחות מילואים פועלים כתגבורת. בנוסף, ברוב הצבאות, אנשים מצטרפים למילואים מרצון ולא מחויבים על פי חוק, וזו הסיבה שמדינות אלו מציעות מערכות שכר ותגמול מתאימות למתנדביהן.

מה שמייחד את הצבא הישראלי הוא מצב החירום המתמיד שלו, המביא ליחס ייחודי בין הצבא הסדיר לשירות המילואים. בניגוד למדינות אחרות בהן הצבא הסדיר גדול משירות המילואים, בישראל היחס הזה הפוך. עם זאת, יש דעות חלוקות לגבי אופן ההתייחסות לנושא אי השוויון בנטל השירות הצבאי הנוגע יותר ויותר לציבור. יש הטוענים שמעבר למודל גיוס התנדבותי-מקצועי יכול לסייע בפתרון בעיה זו. בנוסף, יש הסבורים שצבא מתנדבים יהיה חסכוני יותר, מכיוון שהוא ידרוש פחות כוח אדם, וצבא קטן יותר אך מיומן יהיה יתרון, שיקזז את ההוצאות.

צדק ושוויון בשירות המילואים

האתגרים הקשורים באכיפת שירות החובה בישראל נובעים מהפער המשמעותי בין הנאמר לבין המתרחש בפועל. בעוד שיש דגש חזק על משמעות השירות הצבאי עבור כל אזרח בדיונים ציבוריים, יישום החוקים והמדיניות הביא לפטורים ודחייה ספציפיים לקבוצות מסוימות. פער זה מעורר תחושות של חוסר הוגנות, דעות קדומות וחלוקה לא שוויונית של נטל השירות.

נושא השוויון בשירות הצבאי הוא נושא רב-גוני ושנוי במחלוקת. בעוד שחלקם טוענים לערך המוחלט של חלוקת נטל שווה, אחרים מכירים בכך שהשגת שוויון פורמלי לא תמיד ישימה או מועילה. במקום זאת, הם דוגלים בשאיפה לשוויון מהותי המתחשב בנסיבות השונות של קבוצות חברתיות שונות. המשפט הישראלי, שעוצב על ידי שיח ציבורי וערכים חברתיים, אימץ מושג של שוויון מהותי. גישה זו מכירה בנחיצותן של התאמות והכרה בנסיבות מגוונות, תוך שימת דגש משמעותי על חלוקה שוויונית של אחריות השירות.

לדוגמה, ניתן לראות את הגישה הזו במאמרים משפטיים רבים המפורסמים באתר מאמרים משפטיים.

השגת איזון בין השאיפה לשוויון להכרה בנסיבות מגוונות

בחברה הישראלית קיים אתגר דחוף להגיע לשיווי משקל הרמוני בין השאיפה לשוויון לבין ההכרה בסבך החברתי, תוך התחשבות בנסיבות שונות. השגת איזון זה חיונית על מנת לבסס מודל שירות צבאי הוגן וחסר פניות, הבנוי על עקרונות של שיתוף פעולה, אחדות ואחריות משותפת.

עניין השוויון בצבא חורג מעבר ליחידים המתגייסים, וכולל את חלוקת האחריות בין שירות סדיר למילואים. עם זאת, נושא זה מסובך עוד יותר בשל חלוקת הנטל במסגרת תפקידי לחימה, שבהם הסיכון לחיים גדול יותר וההכרה המתקבלת פוחתת. חקירות אלו לגבי שוויון קשורות באופן סבוך למושגים של צדק חלוקתי, שכן הן נוגעות לחלוקה הוגנת של נטל.

בישראל קיימות שתי נקודות מבט סותרות לגבי השירות הצבאי. נקודת מבט אחת דוגלת בשוויון מוסרי וחברתי, מתוך אמונה שהאחריות להגן על המדינה צריכה להתחלק שווה בשווה בין כל האזרחים. עיקרון זה מדגיש את האינטרס המשותף בביטחון הלאומי ואת החשיבות של כל פרט שתורם. אולם המציאות בישראל נופלת מהאידיאל הזה. חלקים משמעותיים בחברה פטורים משירות צבאי, בין אם דרך ערוצים רשמיים או הסכמים לא רשמיים. חלוקה לא שוויונית זו יוצרת תחושת חוסר צדק וטינה בקרב אלה שכן משרתים, מה שמוביל לספקות לגבי ההוגנות והלגיטימיות של השיטה הנוכחית.

האתגרים בשירות המילואים בישראל

משמעותו של גורם זה חורגת מעבר לגיוס רגיל וחלה גם על שירות מילואים, וכתוצאה מכך אי שוויון כפול. ראשית, רק משרתים קבועים, שכבר חווים אי שוויון, נקראים למילואים. שנית, לא כל המשרתים הסדירים משתתפים בשירות המילואים, ובין העושים זאת החלוקה אינה שווה. כתוצאה מכך, גם במסגרת שירות מילואים, הנטל נופל על חלק קטן מהאוכלוסייה. נושא זה הודגש על ידי רסלר ב-1986.

חובתו של החייל הבודד לשרת במילואים מושפעת באופן סבוך מגורמים שונים, לרבות דרישות הביטחון העדכניות, גודל צבאות הסדיר והמילואים והתקציב השנתי. ככל שמספר החיילים הסדירים ו/או המילואים גדל במסגרת תקציב נתון, העומס על כל פרט לשירות מילואים פוחת. אין חולק ששילובם של תלמידי הישיבות בשירות הצבאי, כפי שהובהר קודם, יחזק את כוח האדם העומד לרשות קבע ומילואים בצה"ל.

חשוב להכיר באתגר של הגדלת ההטבות לעובדי קבע, במיוחד כאשר פלחים מסוימים באוכלוסייה, ובמיוחד הקהילה הערבית, אינם מקבלים גישה אוטומטית לשירות צבאי. סוגיה זו מעלה את שאלת הביטחון הקולקטיבי ושיתוף שוויון לכל האזרחים, על אף שהיא חורגת ממסגרת דיון זה. עם זאת, ראוי לציין כי הצבא אינו בלעדי לאף קבוצה מסוימת, בין אם היא יהודית, גברית, אשכנזית או חילונית. זהו מוסד לאומי שצריך להיות פתוח לכל המעוניינים, והאחריות לשרת בצבא צריכה להיות משותפת לכולם. משימת הבטחת הביטחון היא חובה לאומית קולקטיבית החורגת משיקולי דת או מגדר.

לדוגמה, אחד הפתרונות הנפוצים כיום הוא הצטרפות לקורסים שונים, כמו שיעורים פרטיים ו- מרתוני בחינות המותאמים במיוחד למשרתים במילואים.