הגשת תביעות נזיקין ורשלנות

אם הפגיעה נגרמה עקב מעשה (או מחדל) רשלני של מורה או מחנך בבית הספר, בית הספר עצמו, העירייה או כל גורם אחר האחראי על התלמיד, הכיסוי יהיה מכוסה בהתאם לחוק. בנוסף להגשת תביעה במסגרת ביטוח תאונות, ניתן גם להגיש תביעה לפיצויי רשלנות.

עם זאת, תביעות הנזיקין שתוארו לעיל שונות באופן משמעותי מתביעות במסגרת ביטוח תאונות אישיות, שכן במקרה של תביעת נזיקין כפולה, האחריות היא על הנפגע להוכיח כי הפגיעה נגרמה מרשלנות של מישהו אחר. אחד הצדדים והוכחה שהוא היה אחד מהגורמים שגרמו לנזק היא להוכיח כי קיים קשר בין הנתבע לנזק. במידה והנפגע יוכיח כי הנזק נגרם בשל רשלנות בית הספר, הוא יכול לתבוע את בית הספר, משרד החינוך, הרשות המקומית האחראית על מוסדות החינוך בשטחם.

דיני הנזיקין קובעים את הטיפול המשפטי כאשר צד אחד גורם נזק לצד אחר הוא מבוסס על נורמות מוסריות וכללי התנהגות, שהופכים לנורמות וכללים משפטיים לאחר שהשתרשו בהוראות החוק. מכוח נורמות משפטיות, בתי המשפט מטילים אחריות נזיקית על המזיק משום שהמזיק גרם לפגיעה או נזק ממעשיו או מחדליו, בענייננו המזיק היה ילד או תלמיד.

למעשה, כדי לממש אחריות נזיקית כלפי מוסד חינוכי, מורה או מחנך, יש להוכיח שהמחנך הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בחוק, התלויה במבחן הצפי “הרי לא כל נזק שניתן לצפות מראש צריך להיות צפוי”, על בית המשפט לקבוע בכל מקרה אם הנזק שנגרם היה כזה שהאחראי היה צריך לחזות אותו. פס”ד אילנה מרצלי אמרה כי קיימת חובת זהירות בין מחנכים לתלמידים המחייבת את המחנכים לנקוט יותר אמצעי זהירות כדי לשמור על בטיחות התלמידים.

כאשר בית משפט דן בתביעת נזיקין על רקע רשלנות, הוא ישקול בהחלטתו את אחוזי האשם של כל צד, מהות ההתנהגות הנטענת, כגון רשלנות מצד המחנך, תקלה במוצר בחצר, הנסיבות שהיו קיימות וכו’. סכנות וכו’. בית המשפט קובע את סבירות ההתנהגות על פי פרמטרים כגון גיל הילד, תנאי השטח, סוג ואופי הפעילות, סיכוני הפעילות, אמינות התובע, מצבים רפואיים קודמים של הילד, נזק, וכו ‘ סכום הנזק הפוטנציאלי בגין נזקיו של התובע עצמו בהתבסס על חישובי חשבונות רפואיים ואובדן רווחים, בהתבסס על נזקים פוטנציאליים בגין כאב וסבל.

מגמות בבתי המשפט בישראל

במקרה של א.ח.ש, שהייתה תביעה בגין פגיעה גופנית בילד בבית הספר, הנזק נבע מהתנהגות בלתי הולמת של איש צוות חינוכי מבית הספר בו למד התובע, אשר לטענתו לא הצליח למנוע מתלמידים אחרים לפגוע בו. להפסיק לעשות כל דבר, שבגינו הייתה פרצה בסכיזופרניה של התובעת.

מחנכים מאמינים שאין חובה לנקוט בפעולה מבלי לקבל תלונה או להיתקל באירוע שכבר התרחש. הם אינם מודעים לחובתם לנקוט פעולה יזומה ולאתר מוקדם בעיות שטרם דווחו להם או מתפרצות לנגד עיניהם. ואין ראיה שאנשי חינוך התרשלו.

בהעדר סימנים לפגיעה אפשרית, אכן אין חובת זהירות ספציפית לנקוט בצעדים סבירים למניעת פגיעה. עם זאת, על פי עקרון ההתבוננות, תלמידים, במיוחד אלה שיש להם סיבה להאמין שיש להם רגישויות פסיכולוגיות מיוחדות, צריכים להיות ערניים באופן פעיל באופן עקרוני. תספיק ראייה כללית של נזקים מהסוג הנדון. לכן, אם צפוי להתרחש נזק נפוץ, די בהצדקת נקיטת אמצעי זהירות שלא ננקטו.

העובדות הוכיחו כי הנתבעת התרשלה וגרמה לנזק של התובע. מחנכים “לא ראו אותו”. מצבו טרם אובחן. כישלון זה הותיר אותו עם פציעות, מה שמעיד על כשל מערכתי. על המחנכים לצפות את הסיכון שתלמידים עלולים להיפגע מאלימות בבית הספר ומחוצה לו. על המחנכים לתעדף טיפול חינוכי בתלמידים פגיעים ולהפגין ערנות ורגישות כלפי תלמידים פגיעים. חריגה זו מהנחת היסוד של שיקול דעת סביר מצד המחנך, או רשלנות גרידא, תוך התעלמות מסיכונים ידועים או צפויים, תגרור אחריות בגין רשלנות וחובת פיצוי בגין ההפסדים שנגרמו לתלמידים.

השופט שלמה פרידלנדר קרא גם למחוקקים להשיג צדק חלוקתי לילדים בשם התלמידים בנושאים הנ”ל; “הקוראת למחוקקים לחוקק הסדר פיצוי מקיף לתלמידים שנפגעו מאלימות בבתי ספר כתוצאה מהכללתם והתאמות של תלמידים אלימים – שאינו תלוי באשמת המחנכים או רשויות החינוך – היא שזה לא רק משאלת לב. חשיבה מצד החברה; צדק מתקן הגלום בפיצויים בגין רשלנות חינוכית”.

פסקי דין נבחרים

באחד האירועים הגיש הסטודנט תביעה לאחר שסבל מפגיעות גוף באירוע כאשר נדחף על ידי סטודנט אחר לצינור מים מרכזי בקמפוס. משום שהתובע הוכיח כי צנרת המים במגרש המשחקים של בית הספר מהווה מקור לסכנה.

בית המשפט ציין כי משרד החינוך חב בחובת זהירות מושגית וספציפית לתלמידים בבתי ספר ולתלמידים בחינוך החברתי והבלתי פורמלי, גם כאשר מדובר במוסדות המנוהלים על ידי גורמים פרטיים או רשויות מקומיות. עוד ציין בית המשפט כי אין להטיל אחריות על משרד החינוך או המועצה המקומית בכל פעם שילד נפצע או נפל תוך כדי משחק בחצר, אך במקרה זה הם נושאים באחריות בשל הסכנות הקיימות בגן המשחקים של בית הספר לילדים.

מקרה זה הינו תאונה שהתרחשה כאשר התובע היה סטודנט. מנהל בית הספר ביקש ממנו להסיר מסגרות חלונות ישנות ממבנה בתוך בית הספר, להעמיס את החלונות על רכב המנהל, להעבירם ליישוב סמוך ולאחר מכן להעבירם לאשפה. הפינוי מהרכב למכולה מתבצע באמצעות זריקת חלונות לתוך המכולה, הגבוהה יחסית. במהלך תהליך זה ניתקה פיסת זכוכית מאחת המסגרות, ופגעה בתובע בפרק כף יד ימין.

הודעת הצדדים למשרד החינוך נדחתה. התביעה המתוקנת מכוונת למנהלת בית הספר, חברת ביטוח ישוב כשרת, המספקת ביטוח אחריות לבית הספר, ולמועצה המחוזית. בית המשפט קבע כי בסופו של דבר הסיבה לתאונה היא התנהלות המנהלת. לפיכך, בכל הנוגע לנסיבות המקרה דנן, אין די בעובדה שיש למשרד החינוך דרישות בטיחות כדי לשאת באחריותו.

האם המעשה שגרם לתאונה בוצע על ידי התובע מיוזמתו או בוצע על פי הוראת המנהל או בקשתו, מוכיחים כי המנהל לא אסר על התובע לסייע לו בביצוע מעשה זה. וכי אין להחשיב את התובע כמתרשל תורם. לא ניתן לייחס להסכמתו של התובע לחשוף עצמו לסכנת פגיעה באפשרות שהזכוכית עלולה להתנתק ממסגרת החלון בעת ​​השלכתה לתוך המיכל. בלשון המעטה, אי אפשר לומר שזה הסתכם בכך שהוא הסכים לשאת בסיכון הפגיעה ללא פיצוי.

בעניינו של ג’אבר עדנאן עבד אל רחים, מדובר בתביעה לפיצויים שהגיש המערער בעקבות פגיעה שנגרמה במהלך שיעור חינוך גופני. במהלך תחרות כלונסאות בכיתת התעמלות י”א בתיכון מקיף טייבה, נתלה הילד על מסגרת דלת הכלונסאות הדלת קרסה על המערער וגרמה לפציעתו. המערער ערער. סביב אחריות ונזקים.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור והטיל את האשמה לנזק שנגרם כתוצאה מתאונת המערער בבית ספרו על העירייה, המנהלת והמורים, במסגרת “מעגל ראשון” של עוולות, ומשרד החינוך ב”מעגל שני”.’; זאת למרות שמשרד החינוך הואשם בשיפוי המערער “יחד ולחוד” עם מעוולים נוספים. האחריות נקבעה על בסיס שהעירייה התרשלה בתיקון הליקויים שנמצאו בדלת חתול-רגל וכי המורה לחינוך גופני התרשל ביודעו כי הדלת אינה מאובטחת כראוי לקרקע למרות שיש פעילות גופנית. במתקן וכי מנהל בית הספר פעל כאמצעי הגנה לשמירה על בטיחות בית הספר. לבדוק שהשער תוקן. חובה על משרד החינוך לדאוג לרמת אבטחה נאותה, שהיא אחד התנאים למתן רישיון בית ספר לפתיחה.

מבחינת חלוקת אחריות, לפי מבחן האחריות המוסרית ומבחן האחריות ההדדית, השלטון העירוני נושא באחריות העיקרית. לפיכך, האחריות הישירה לנזקים חייבת להיות 70%, ויש לפצות את המנהל והמורה בשיעור של 10% כל אחד. אחריות המדינה נכנסת למעגל השני, עם שיעור אחריות של 10% בלבד לאור אופי רשלנותה.

במקרה של BH, זו הייתה תביעת נזיקין המתייחסת לתקרית במהלך משחק כדורגל בבית הספר שהביאה לפציעה חמורה של נער בן 17. התביעה מבוססת על אחריות בעוולת רשלנות והפרת חובה חקוקה. הוכחה רשלנות בהתאם לסטנדרטים הקבועים בחוזר המנכ”ל כללי התנהגות חינוכית, חברתית וספורטיבית להשתתפות בתחרויות אתלטיות בבתי ספר תיכוניים של IS התואמים את החובה לקיים את חובת הזהירות הדרושה כדי להבטיח בטיחות התלמידים כאשר מתקיימים משחקי כדורגל. אירוח תחרויות שבהן תלמידים מתחרים מול מבוגרים מחוץ לקבוצת הגיל שלהם צריך לכלול הכנה מתאימה ותשומת לב לבעיות בטיחות במהלך התחרות.

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את המועצה המחוזית לפצות את התלמיד בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתקרית במשחק כדורגל בבית הספר. הכללים קובעים כי תחרויות המארחות תלמידים המתחרים מול מבוגרים מחוץ לקבוצת הגיל שלהם צריכות לכלול הכנה מתאימה והתחשבות בנושאי בטיחות במהלך התחרות.