16 ביולי 2024

פסיקת מזונות ילדים בישראל: התקדמות ושינויים

פסיקת מזונות ילדים בישראל: התקדמות ושינויים<

פסיקת מזונות ילדים בישראל: התקדמות ושינויים

פסיקת מזונות ילדים: סקירה כללית

בעת קביעת המזונות נכנסים לתמונה גורמים שונים, לרבות חלוקת האחריות למזונות ילדים בין ההורים, המושפעת מהכנסותיהם.

בעבר, פסיקת מזונות ילדים נקטה בגישה סטנדרטית שנקבעה לפני שנים רבות. עם זאת, גישה זו הביאה לפערים שבהם אוכלוסיות חלשות הועמסו בתשלומי מזונות מופרזים שחרגו מיכולותיהן הכלכליות, בעוד שאוכלוסיות חזקות יותר קיבלו סכומים לא מספקים שאינם מספקים את צורכי הילדים. ניתן לייחס עיוות זה לפרשנות בתי המשפט לדין הדתי, שהטילה את האחריות הבלעדית על אבות למילוי הדרישות המהותיות של ילדיהם. למרבה הצער, גישה זו לא התחשבה בנסיבות האישיות של כל משפחה ובצרכים הספציפיים של כל ילד.

בתקופה האחרונה חלה התקדמות ניכרת בגישה לפסיקת מזונות ילדים. בתי המשפט מתחשבים כיום במגוון רחב של גורמים בעת מתן פסיקות אלה. גישת "הורות שווה" מדגישה את האחריות של שני ההורים לתמוך כלכלית בילדיהם על בסיס אמצעים האישיים. נלקחים בחשבון גורמים כמו גיל, בריאות, חינוך וצרכים רגשיים של הילדים. בנוסף, שוקל בית המשפט את רמת החיים שהיו לילדים לפני הפרידה ושואף לשמור על רמת חיים סבירה לאחר הפרידה. התפתחויות אלו סייעו למזער אי-התאמות בפסיקות מזונות ילדים ויצרו מערכת הוגנת יותר הנותנת מענה לצרכים הספציפיים של כל משפחה. ראוי לציין את משמעות פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין זה. המדריך לסטודנטים למשפטים

ביקורת על הגישה המסורתית והמלצות לשיפור

מאמרו של מזא שופך אור על האופן הבעייתי שבו בתי המשפט מפרשים את הדין הדתי הנוגע למזונות ילדים. הוא מדגיש את העיוותים והפגיעות הנובעים מגישת בית המשפט לפני פסק הדין האחרון. מעניין לציין שבית המשפט העליון מיישר קו עם נקודת המבט של מאזה בהחלטתם. המאמר מתעמק במערכת המזונות בישראל, ומציע ניתוח ביקורתי של המיתוסים וההנחות הרווחות סביב הנושא. מזא טוען כי השיטה הנוכחית מכבידה באופן לא פרופורציונלי על אבות באחריות כלכלית, תוך התעלמות מההכנסות והיכולות של האמהות. מעבר לכך, לטענתו, פסיקת המזונות מבוססת על אמות מידה מיושנות שאינן משקפות את המציאות הכלכלית והחברתית הנוכחית. בנוסף, מז"א מציינת שמערכת המזונות לא תמיד נותנת עדיפות לטובת הילדים, מה שעלול להוביל לאי יציבות כלכלית ולעימותים בין ההורים. שירותי פרסום דיגיטלי

לפיכך, הצעתו היא להקים משוואה סטנדרטית הנשענת על מידע סטטיסטי ומתחשבת ביכולת הכלכלית של שני ההורים, בדרישות הילדים ובאורח חייהם הרגיל. יתרה מזאת, עידוד חלוקה שוויונית של ההתחייבויות הכספיות על בסיס יכולותיו של כל הורה יסייע בצמצום הפערים בין המינים ובשמירה על רווחת הילדים. לבסוף, יישום הסדרי משמורת משותפת יאפשר לילדים לשמור על קשר משמעותי עם שני ההורים ולצמצם את הסתמכותם על הורה אחד לתמיכה כלכלית. מילון מונחים משפטיים

הנחיות חדשות לפסיקת מזונות ילדים

אימוץ המלצותיה של מזא על ידי בית המשפט העליון הביא לקביעת מספר עקרונות מרכזיים. עיקרון כזה הוא חלוקת אחריות שוויונית, הכוללת קביעת מזונות על סמך הכנסתו של כל הורה ורמת מעורבותו בטיפול בילדים, ללא קשר למשמורת. בית המשפט הדגיש את החשיבות של שימוש בנתונים סטטיסטיים ובנוסחה אקטוארית להערכת מדויקת של צרכי הילדים בפועל בעת קבלת החלטות שיפוטיות. עם זאת, חיוני שבית המשפט ישקול גם את הנסיבות האישיות של כל משפחה ואת הדרישות הספציפיות של כל ילד. שאלות ותשובות

באותו פסק דין הציג בית המשפט העליון הנחיה חדשה הנוגעת למזונות ילדים מעל גיל 6. השינוי העיקרי כרוך בחישוב תמיכה בהתבסס על שיעור הזמן המבלה עם כל הורה ומשכורותיו, במקום הסתמכות על פסיקות מבוססות מגדר המכבידות באופן לא פרופורציונלי על אבות באחריות כלכלית. גישה זו לוקחת בחשבון את הכנסת האם ואת משך הזמן שהילדים מבלים עם כל הורה. המטרה היא לבסס יכולת חיזוי לעתיד ולקבוע מראש סכום מזונות קבוע לתקופה שלאחר יום הולדתו השישי של הילד, ובכך לבטל את הצורך בהליכים נוספים בבית המשפט בשלב זה. סמכויות מנהליות במעצרים

הערכת עלות גידול ילדים והוצאות חריגות

קביעת גובה המזונות היא משימה מורכבת עבור בתי המשפט, שכן היא תלויה בעלות גידול הילדים. היעדר טבלאות סמכותיות או מחקר מקיף המגדיר עלויות אלו מהווה אתגר משמעותי. כתוצאה מכך, השופטים נאלצים להסתמך על הנחיות כלליות הקובעות הוצאות מינימליות הכרחיות, ללא דרישה לראיות ספציפיות.

הסתמכות על הנחיות כלליות אלו בלבד עלולה לגרום לפסיקות לא עקביות, ליחס לא הוגן כלפי אחד ההורים ולפגיעה ברווחת הילדים. יתרה מכך, גישות אלו אינן מצליחות לתת מענה לדרישות האישיות של כל ילד, תוך התעלמות מגורמים כגון גיל, מצב בריאותי, תחומי עניין והוצאות עבור חינוך מיוחד. כדי להתמודד עם אתגר זה, יש צורך בפתרון מקיף ושיטתי. גישה אפשרית אחת היא הקמת ועדה מקצועית שתפקידה לפתח נוסחה מדויקת לקביעת ההתחייבויות הכספיות של גידול ילדים תוך התחשבות בגורמים רלוונטיים שונים. בנוסף, חיוני לספק מידע נגיש ועדכני על הצרכים הספציפיים של ילדים בשלבי התפתחות שונים, תוך התחשבות בנסיבות חריגות. באמצעות יישום פתרון מערכתי, בתי המשפט יכולים להבטיח פסיקות שוויוניות ועקביות יותר, המעדיפות את טובת הילדים ומתן מענה לצרכיהם הייחודיים. סוף כלל רו נגד וייד

הנושא הנדון טופל גם בוועדת שיפמן, שהדגימה את הצורך בעדכון מ-1250 ל-1400 בסכומים הראשוניים. אולם אין זה הגורם היחיד שיש לקחת בחשבון, שכן יש להביא בחשבון גם הוצאות מיוחדות המחולקות שווה בשווה בין שני הצדדים. כתוצאה מכך, המזונות יכולים להצטבר לסכומים ניכרים. ניכר כי נסיבות מיוחדות וההוצאות המשותפות משפיעות באופן משמעותי על קביעת המזונות. בעצם, ההחלטה לגבי עלות גידול הילדים הופכת לגורם מכריע שיש לקחת בחשבון, אבל איך מעריכים את ההוצאה הזו בצורה מדויקת?

בית המשפט ניצב בפני אתגר עצום בכל הנוגע לקביעת סכום מזונות הילדים, שכן הוא מחייב הערכה מדויקת של ההוצאות הכרוכות בגידול ילדים. הערכה זו חייבת לכלול את ההתחייבויות הכספיות הן במשקי הבית של האם והן של האב. למרות המאמצים המתמשכים של בתי המשפט לחדד את המתודולוגיה לחישוב הוצאות אלו, נותרו קשיים רבים. ראשית, שופטים ועורכי דין חסרים את המומחיות והמשאבים הדרושים כדי להעריך במדויק את העלות האמיתית של גידול ילדים. שנית, בחינה של פסיקות בתי המשפט מעלה פערים מהותיים בהערכות עלויות בין שופטים שונים. כתוצאה מכך, אי התאמה זו מובילה לשינויים משמעותיים בסכומי מזונות הילדים שהופסקו. תביעות נגזרות והחזרת סמכויות

כדי להתמודד עם אתגרים אלו, נערך מחקר נפרד, שכלל פיתוח מודל אמפירי לחישוב ההוצאות הכרוכות בגידול ילדים בתוך משפחה ספציפית. מודל זה לקח בחשבון גורמים שונים, לרבות הכנסת המשפחה, מספר וגילאי הילדים. המחקר ניתח בהרחבה את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי הוצאות משק הבית, ואיפשר לחוקרים לזהות את חלק ההוצאות המשפחתיות שהוקצה לגידול ילדים. הוצאות אלו סווגו בהמשך לפי רמת התלות בנוכחות הילד בבית. בנוסף, המחקר הפיק תובנות ממחקרים דומים שנעשו ברחבי העולם, תוך התאמה למסגרת המשפטית הייחודית בישראל. ממצאי המחקר גילו כי העלות בפועל של גידול ילדים נמוכה משמעותית מהעלות הערכות המקובלות על ידי בתי המשפט. כתוצאה מכך, ליישום ממצאי המחקר הללו יש פוטנציאל להפחית באופן משמעותי את סכום דמי המזונות המוענקים כעת.

השפעת זמני השהות על חלוקת המזונות

השיקול של זמני השהות הוא מכריע בעת קביעת חלוקת המזונות. ההכרה הרווחת היא כי משך הזמן שהילדים מבלים עם כל אחד מההורים משפיע ישירות על סכום המזונות שהאב אחראי עליהם, אפילו לפני גיל 6. ככל שהילדים נשארים יותר זמן עם אביהם, כך המחויבות הכלכלית שלו גדלה כדי לענות על הצרכים שלהם במהלך הזמן בנפרד. מנגד, הצרכים הכלכליים של הילדים בזמן השהות עם אמם פוחתים. בעוד שחלק מבתי המשפט עשויים גם להתאים את חלוקת הנכסים על סמך משך השהות, מקובל בדרך כלל כי זמני השהייה משפיעים בעיקר על המזונות, כאשר חלוקת הנכסים היא גורם משני. עם זאת, פסק דין שנקבע לאחרונה בבית משפט מחוזי הבהיר כי לגבי ילדים מתחת לגיל שש, כאשר גם המזונות וגם חלוקת הנכסים הם בגדר חובה, צרכי הילד כוללים גם מזונות וגם חלוקת נכסים. לכן, זמני השהייה ישפיעו על שני ההיבטים של התמיכה הפיננסית. דוקטרינת ההגנה המשפטית

דוגמה להוצאות חריגות בגידול ילדים

פסיקת מזונות ילדים בישראל: התקדמות ושינויים Read More »

המסגרת המשפטית של אגודות ואיגודי ספורט

המסגרת המשפטית של אגודות ואיגודי ספורט

במסגרת פרק זה, נתייחס ספציפית לסעיפים הנוגעים לאגודות ואיגודי ספורט. חשוב לציין שאותם עקרונות משפטיים חלים גם על אגודות ספורט, אם כי המיקוד שלנו יהיה בעיקר באגודות ואיגודים. בחירה מכוונת זו נעשתה על מנת לייעל את הדיון ולספק מידע רלוונטי בעל ערך מוסף לנושא המחקר, מבלי להציף את הקורא בפרטים לא רלוונטיים.

המסגרת שקובעת את הסטנדרט

חוק הספורט נחקק להסדרת מעמדם של איגודי ספורט והתאחדויות, תוך שימת דגש על המשמעות שהמחוקק מעניק לתחום זה של ספורט תחרותי. חקיקה ייעודית זו מכירה באיגודים ובאגודות כגופים פרטיים הכפופים לפיקוח ציבורי, ובכך מחילה עליהם היבטים מסוימים של המשפט המנהלי. בסעיף 1, המונח "אגודה" או "איגוד" מוגדר במפורש כתאגיד ללא מטרות רווח המשמש כארגון המרכזי המייצג ענף ספורט או ספורט בישראל, ומוכר כדין על ידי גופי שלטון בינלאומיים לאותו ספורט.

פעולתם של גורמים בענפי ספורט שונים

פעולתם של גורמים בענפי ספורט שונים מבוססת על שני עקרונות יסוד. ראשית, הספורט משמש כאמצעי לצמיחה אישית, המדגיש את החשיבות של אוטונומיה אינדיבידואלית. הדבר הוביל להקמתו באמצעות עמותות עצמאיות הנשלטות על פי המשפט הפרטי. שנית, הספורט נחשב לנכס ציבורי שמפוקח על ידי איגודי ספורט. שיעורים פרטיים

מיזוג המטרות הפרטיות והציבוריות

מיזוג המטרות הפרטיות והציבוריות מאפיין את מהותו של הגוף כישות דו-עלית, ובכך הכפיפה אותו לתקנות המשפט המנהלי. כדי להתמודד עם המטרות הסותרות בתוך אגודות ספורט וגופים במשפט פרטי, המחוקק הציג את המושג "גוף כפול" כמסגרת חוקית לניהול פעילויות על פני ענפי ספורט שונים. עדויות תלמידים

ההצעה לתיקון חוק הספורט

ההצעה לתיקון חוק הספורט מעידה על מסירות משותפת לאחריות ושקיפות בתוך איגודי הספורט והאגודות. הכוונה מאחורי תיקון זה היא להחיל על גופים אלה אמצעי פיקוח נוספים מהמשפט המנהלי, כאמור בהסבר להצעת החוק: "מטרת חוק זה היא להבטיח התנהלות אתית, הוגנת ותקינה של ארגוני הספורט". בהתחשב בכך שגופים אלו מחזיקים במונופול על הפעילות הספורטיבית ופועלים עם אופי ציבורי, לרבות ניהול וריכוז ענף הספורט בישראל, וחלקם אף זוכים למימון ציבורי ניכר, חובה להבטיח את עמידתם בעקרונות של ממשל תקין. שקיפות ושמירה על ערכי הליבה. טיפים שימושיים

הרמה התיאורטית – סקירת ספרות

מבחינת עקרונות כלליים, ישות דו-מהותית היא עסק העומד בשלושה קריטריונים ספציפיים: החזקה של מהות פרטית; היכולת לפעול באופן עצמאי ולהחזיק בבעלות עצמית; וניצול משמעותי של נכסי הציבור. הסעיפים הבאים יעמיקו בקריטריונים אלה.

עקרון האוטונומיה בתוך ארגוני ספורט

עקרון האוטונומיה בתוך ארגוני ספורט הוא עיקרון יסוד המוגן בחוק הספורט, המתואר במספר סעיפים מכריעים. סעיף 10 לחוק הספורט קובע כי כל עמותה או איגוד השולטים בענף ספורט חייבים לקבוע תקנות לניהול יעיל של הספורט ולהקמת מערכת משפט פנימית. סעיף 11 לחוק מעניק סמכות בלעדית למוסדות השיפוט הפנימיים של התאחדויות או איגודי ספורט לטפל בעניינים פנימיים הנוגעים לפעילותם. כתיבה אקדמית

ניצול נרחב של נכסי ציבור

הבחינה המובאת כאן מתמקדת בפעילותן של אגודות הספורט, שכן יום עיון זה עוסק במיוחד בעניינים הנובעים ממעשיהן. בעוד שהיבטים מסוימים עשויים לחול גם על העמותות עצמן, מחקר זה ימנע מלפרט כל פעילות ספציפית בתחום זה.

תחום שיפוט בתי הדין הפנימיים

פרק ב' לחוק הספורט מתייחס לבתי הדין הפנימיים של אגודות הספורט ולתחום שיפוטן. לפי סעיף 11, לא ניתן לערער על החלטות משמעתיות שהתקבלו בבתי דין פנימיים אלה בפני ערכאות חיצוניות. אגודות ספורט קיימות במסגרת חוקית המשלבת מרכיבים של משפט פרטי וציבורי כאחד. מרתון מבחנים

תיקון חוק הספורט (תיקון מס' 6)

במסגרת הצעה לתיקון חוק הספורט (תיקון מס' 6), התשס"א-2011, עלתה הצעה להרחיב את תחום הביקורת השיפוטית כך שיכללו גם את פסיקות בתי הדין הפנימיים של אגודות ואיגודים. מטרת הצעת החוק הייתה לשנות את סעיף 11 לחוק הספורט על מנת להסיר את ההגבלה על סמכות ההתערבות של בית המשפט. הדבר יושג באמצעות ביטול ההוראה האמורה בסעיף 11 לחוק, האוסרת כיום על בית המשפט להתערב בהחלטות משמעתיות.

התאחדות ספורט

המסגרת המשפטית של אגודות ואיגודי ספורט Read More »

בחינת מושג הצדק במסגרת עסקאות סותרות בשוק הנדל"ן

עסקאות סותרות: בחינת מושג הצדק

בתחום העסקאות הסותרות, בית המשפט ממלא תפקיד מרכזי בקביעת דרך הפעולה. עסקאות אלו מעוררות מספר רב של סוגיות המחייבות דיון מדוקדק של בית המשפט. בפרק הקודם בחנו את ההיבטים הפרוצדורליים הקשורים להסדר המפורט בסעיף 9 לחוק המקרקעין. כעת, המיקוד שלנו יעבור אך ורק לבחינת מושג הצדק במסגרת עסקאות שליליות.

הערכת עסקאות סותרות

בכל הנוגע להערכת עסקאות סותרות וקביעה מה הוגן והצודק, נדרשת בדיקה מדוקדקת. בחינה זו כרוכה בבחינה מדוקדקת של הסכמים חוזיים ושקילתם מול עקרונות הצדק. כדי להנחות אותנו בתהליך זה ניתן לעיין בסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות) הקובע כי אין לאכוף חוזה אם אכיפתו תהיה בלתי צודקת בהתחשב בנסיבות. זה מוביל אותנו לשאלה: האם ניתן לקבל החלטות בנוגע לעסקאות סותרות על סמך שיקולי הצדדים המעורבים?

פסיקות משמעותיות בתחום העסקאות הסותרות

בעניין זה ניתנו מספר פסקי דין משמעותיים, שכל אחד מהם נוקט בגישה נבדלת. מקרה אחד כזה, ורטהיימר נ' הררי, עסק במוכר שהסכים בתחילה למכור דירה במיליון ליש"ט וקיבל מקדמה בסך 5,000 ליש"ט. בהמשך, התקשר המוכר בהסכם שני למכירת אותה דירה תמורת 800,000 ליש"ט וקיבל מקדמה של 350,000 ליש"ט.

הועלתה טענה בדבר חוסר ההגינות של העדפת הקונה הראשון במקרה זה, שכן הם שילמו סכום זניח לעומת התשלום המהותי ששילם הקונה השני. אולם בית המשפט דחה טענה זו, והבהיר כי סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות) חל רק על היחסים בין הקונה למוכר בתוך כל עסקה, ולא בהשוואת עסקאות שונות. בית המשפט הצהיר בתוקף כי ההחלטה בעסקאות סותרות זוכה להתייחסות מפורשת בסעיף 9 לחוק המקרקעין, ובכך לא ניתן להחיל את חוק החוזים.

כאשר עמד בפני הסכמים סותרים הקשורים לתרופות, קבע בית המשפט החלטה מכרעת. הם קבעו עיקרון מנחה הקובע אם שתי העסקאות עומדות בקריטריונים של הגינות ואין קשר חוזי בין הקונה הראשוני לזה שאחריו, אין מקום להפעיל את סעיף 3(4) לחוק החוזים.

עמדת השופטת חיות

עמדה דומה הביעה השופטת חיות בפסיקת ע"א 5205/05 שחם מערכות שיווק למיזוג וחימום בע"מ נ' נפ-גל בניין ופיתוח בע"מ (20.3.08). השופט הדגיש כי שיקול דעתו של בית המשפט, כמפורט בסעיף 3(4) לדיני החוזים, שלא לאכוף חוזה אם יהיה זה בלתי צודק בנסיבות הנתונות, חל רק על הצדדים המעורבים ישירות בחוזה. יש הטוענים כי פסיקה משמעותית בתיק ע"א 2643/97 גנץ נ' חברת בריטיש וקולינאל בע"מ 385 (2003) הפרה את עקרונות האיזון הקבועים בסעיף 9 לחוק המקרקעין, ורואה בה "שובר שוויון".

להלן הפרטים המרכזיים של המקרה: חברת בריטיש וקולינאל בע"מ, מכרו את הנדל"ן שבבעלותה לחברה נוספת, נורטקון בע"מ, מבלי לרשום את העסקה. לאחר מכן מכרה נורטקון את הנכס לקונה בשם גנץ, שגם הוא לא הצליח לרשום את המכירה או לספק הערת אזהרה כלשהי. גנץ לא גילה עניין בקרקע במשך תקופה של 17 שנים. לאחר זמן זה מכרה נורטקון את הנכס לקונה שני בשם קיבוץ אפק. הקיבוץ ערך בדיקת רישום וגילה שהקרקע עדיין רשומה על שם החברה הבריטית, ללא הערת אזהרה לאיש. הקיבוץ אימת שנורטקון, המוכרת, אכן רכשה את הקרקע מהחברה הבריטית (הבעלים הרשום).

ללא ידיעת קיבוץ אפק, נערך הסכם קודם 17 שנים לפני מכירת הקרקע לגנץ על ידי נורטקון, בעלים לא רשום. בעוד הערת אזהרה לטובת אפק נכללה בהסכם נורטקון ובריטי, גנץ פנה לנורטקון לפני סיום רישומו של אפק והתעקש על קיום הסכםם. גנץ טען כי מאחר שהעסקה עם קיבוץ אפק לא הושלמה ברישום, זכויות הבעלות שלו במקרקעין עדיפות על פני אפק, כאמור בסעיף 9 לחוק.

דיון בסעיף 12 לחוק המיטלטלין

תביעת גנץ נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהתבסס על הנימוקים הבאים: ראשית, בית המשפט קבע כי סעיף 9 לחוק המקרקעין אינו חל על מקרה זה, מאחר שנורטקון לא נרשמה רשמית כבעלת המקרקעין. במקום זאת, הגיע בית המשפט למסקנה כי סעיף 12 לחוק המיטלטלין, הנוגע לעסקאות המעורבות במקרקעין, הוא ההוראה החלה במצב זה.

לגישתו של גנץ, גם אם יובאו בחשבון התקנות המפורטות בסעיף 9 לחוק המקרקעין, אין גנץ יכול להצליח בתביעתו נגד קיבוץ אפק. זאת, משום שגנץ לא מילא את חובתו בכך שהתרשל ברישום הערת אזהרה לתקופה של 17 שנים.

בהתבסס על סעיף 3(4) לחוק החוזים (סמים), תש"ל-1970, אכיפת החוזה בין נורטקון לגנץ תיחשב כבלתי צודקת. כדי להבין היטב את ממצאיו הראשוניים של בית המשפט המחוזי, שצוטטו בערעור העליון, חשוב לבחון אותם ביתר פירוט. הקביעה הראשונה של בית המשפט המחוזי טענה כי סעיף 9 של חוק המקרקעין אינו נוגע למקרה הספציפי הנדון. זאת בשל העובדה שהעסקה בין בריטיש ל-Nortcon לא הושלמה באמצעות רישום, וכתוצאה מכך ל-Nortcon חסרה בעלות על הקרקע. במקום זאת, יש להם זכות "קניינית מעין".

תאונות משפטיות בעסקאות מקרקעין

עקרונות תום הלב ורישום הערת אזהרה

על סמך גישה זו ניתן להסיק כי יש לראות בנורטקון, שאינה הבעלים החוקי של המקרקעין, כבעל דין שנטל על עצמו את האחריות להעניק בעלות או צורה אחרת של זכות במטלטלין. משכך, יש לחול על המקרה סעיף 12 לחוק המיטלטלין. סעיף זה קובע כי אם יחיד מסכים להעביר בעלות או זכות אחרת במיטלטלין, אך בטרם מסירת הנכס בפועל, חוזר בו ומתקשר עם אדם אחר בהסכם העברה סותר, זכויות האדם הראשון גוברות. אולם אם האדם השני מתקשר בעסקה בתום לב, מקבל את הנכס או הזכות בתמורה, זכויותיו עדיפות.

הבסיס להחלטה זו לגבי מיטלטלין מול מקרקעין נובע מהתקנות המפורטות בחוק לעניין מיטלטלין וזכויות אחרות. במקרה זה, לא פעולת הרישום מהווה את הגורם המכריע, אלא החזקה הפיזית עצמה. מאחר שקיבוץ אפק מחזיק כיום בחזקה בתום לב, שאינה ניתנת לרישום רשמי, קובע סעיף 12 לחוק המיטלטלין כי זכויותיו של קיבוץ אפק מתוגברות, בניגוד לגנץ.

בית המשפט העליון לא קיבל גישה זו, וקבע כי קביעת תחולת סעיף 9 לחוק המקרקעין מבוססת על מהות חובת הצד המעניק ולא על היקף זכויותיו. נורטקון התחייבה להעניק זכאות משפטית לנכס, אשר נופלת בתחומה של סעיף 6 לחוק המקרקעין, והחלתו.

בסעיף 9 לחוק המקרקעין נטען כי התרשלותו לכאורה של גנץ באי רישום הערת אזהרה הביאה ל"תאונה משפטית" בה התנגשו עסקאות סותרות. בית המשפט בחן לעומק סוגיה זו והגיע למסקנה כי טענת הרשלנות אינה רלוונטית לדיני הקניין משני טעמים.

הרציונל הראשוני מאחורי זה נגזר מהחלטה משפטית, הקובעת כי אין להשוות רשלנות לחוסר תום לב. את הסיבה השנייה להעדר הערת אזהרה ניתן לייחס לרשלנות ברישום.

זכותו של בעל העסקה הראשונית, בהתבסס על היותו הראשון, אינה תלויה בסעיף 9 אם קיים תום לב. עם זאת, אי רישום הערת אזהרה על ידי בעל העסקה הראשונית עשוי להוות עילה לתביעה נזיקית נגדו בגין כל נזק שייגרם. למרות זאת, הנשיא ברק בחר לאמץ את פסיקת בית המשפט המחוזי מכמה טעמים משמעותיים, שסובבים כולם סביב החשיבות המרכזית של עקרון תום הלב במשפט הישראלי. יסודות אלה קבעו דוקטרינה במסגרת הביקורת השיפוטית המנחה את בית המשפט בדרך כלל, תוך הדגשת חשיבותה. פעולה בתום לב הינה דרישה מהותית לסעיף 9 לחוק המקרקעין, שכן היא מהווה מרכיב אינטגרלי ממסגרת נורמטיבית רחבה יותר ואינה יכולה להיחשב מנותקת.

עקרון תום הלב, בעל משמעות רבה במערכת המשפט, מקורו בחוק החוזים (חלק קל), התשל"ג-1973. עיקרון "מלכותי" זה עדיפות על כל שאר החוקים. בהתאם לסעיף 9 לחוק המקרקעין, זכויות הקונה הראשון גוברות על זכויות הקונה השני ואף המוכר. משכך, מחויב בעל העסקה הראשונית לפעול בתום לב. פעולת הייחוס של כוונה רעה להחלטה שלא לרשום הערת אזהרה נעוצה בהכרה שעקרון תום הלב משמש אמת מידה חסרת פניות להתנהלות הולמת בתוך קשרים בין אישיים. בסופו של דבר, ניתן לקבוע שנקודת המבט של ברק התפתחה לדוקטרינה מבוססת שאומצה על ידי רוב השופטים. נקודת מבט זו מגלמת עמדה השוקלת בקפידה את אחריותו של הקונה הראשוני לרשום הערת אזהרה כנגד גורמים שונים אחרים. על ידי בחינת חוסר תום הלב שמפגין כל צד על בסיס כל מקרה לגופו, גישה זו שואפת לשמור על שיווי משקל.

חשוב לחזור ולהדגיש כי היעדר הערת אזהרה רשומה אינו מרמז באופן אוטומטי על רע אֱמוּנָה. הדבר נכון בין אם אי היכולת לרשום הערת אזהרה נבעה מנסיבות שאינן בשליטת האדם או משום שאי הרישום לא תרם לאירוע המשפטי. נקודת מבט זו משותפת לשופטים האחרים המעורבים בתיק.

עמדות נוספות בפסיקה

השופט שטרסברג כהן חלק נקודת מבט דומה לנשיא ברק בעניין הנדון. היא סברה כי העדר הערת אזהרה רשומה אינו מעיד אוטומטית על חוסר תום לב, וכי הקונה השני יגבר על הקונה הראשון רק בנסיבות חריגות. אמנם היא הודתה כי אי רישום הערת אזהרה עשוי להעיד על רשלנות, אך טענה כי אין הדבר מרמז בהכרח על חוסר תום לב, שכן קביעת תום הלב היא סובייקטיבית. בניגוד לנשיא ברק, טען השופט שטרסברג כהן כי העונש על חוסר תום לב צריך להיות מידתי, וראה בסנקציה של הנשיא ברק בחומרה יתרה. היא הביעה חשש שגישתו של הנשיא ברק עלולה להוביל לאי יציבות מסחרית, הסותרת את תכלית סעיף 9.

בניגוד לעמדתו של הנשיא ברק בעניין תום הלב, אנו מוצאים את עמדותיהם המנוגדות של השופט ש' לוין ובמידה מסוימת גם השופט א' ריבלין, שדוגלים שניהם בעקרון "שתיקה". גישתו של השופט ש' לוין קובעת כי הקונה הראשוני מפקיע את זכויותיו אם לא ירשם הערת אזהרה. לפיכך, כל רוכש מקרקעין חייב לוודא שהוא רושם הערת אזהרה כדי להבטיח את זכותו לרכוש. השופט א' ריבלין, תוך שהוא נוקט בדוקטרינת "ההשתקה", מיישר קו יותר עם השופט שטרסברג כהן בגישתם.

למידע נוסף על זכויות קניין, בקרו בעמוד מאמרים אקדמיים במשפטים.

בפרקטיקה המשפטית בישראל הפך חוק הגז שיישם הנשיא ברק לעיקרון הרווח בכל הנוגע לעסקאות סותרות. על פי דוקטרינה זו, הדרישה לרשום הערת אזהרה מעוגנת במושג המהימנות, ויש להעריך בקפידה כל מקרה לגופו.

בעמדה שונה מהשופטים, הביע השופט עמית את נטייתו לנקודת מבטו של ש' לוין בפרשת עזבונו של עפיף מוחמד ביאד ז"ל נ' סמי אחמד לחם. הוא הדגיש את סבירות הפעולה של הערת האזהרה ואת הפוטנציאל שלו להקטין את הנזק. פסיקה זו מתייחסת לתקנת שוק לפי המשפט המקובל.

החלטה משפטית משמעותית

במסגרת סעיף 10 לחוק המקרקעין, המכונה גם "תקנת שוק", עמדתי בעבר על יסודות תום הלב שניתן להתעורר ולחקור. כעת, אפנה את תשומת ליבי להחלטה משפטית משמעותית הנוגעת לרגולציה בשוק. פסיקה זו מתמקדת בתיק המעורב באפוטרופוס הכללי והרטפלד.

בפרשת הגנרל גרדיאן נ' הרטפלד, התקבלה מסקנה כי אין די בהסתמכות על רישום כדי שסעיף 10 יחול; על הרוכש לרשום גם את זכותו הקניינית. השופט גולדברג, באותה פרשה, ציין כי סעיף 10 לחוק המקרקעין מעניק עדיפות לזכויות המוגנות המפורטות בו. עם זאת, החלת עדיפות זו על זכויות מנדטוריות מציבה אתגרים משמעותיים, שכן היא נוגדת את אופי הזכויות המנדטוריות, המתאפיינות באי יכולתן לחייב צדדים שלישיים שלא היו מעורבים ביצירתן.

גישות שונות לפסיקה

בתפיסה חולקת, הביעה השופטת קדימה את האמונה כי יש להעניק לרוכש שפעל בתום לב והסתמך על הרישום בעלות על המקרקעין, גם אם זכויותיו לא נרשמו באופן רשמי. הוא טען כי לדוקטרינת "תום הלב" יש השלכות משמעותיות ומתפרשת על תחומים שונים, ולכן אין סיבה שהיא לא תחול במקרה הספציפי הזה. בהינתן הנסיבות, הוא טען כי האינטרס השולט בחוק מחייב מתן הגנה מלאה לזכות הקניין.

הרעיון של תקנת שוק צץ מתוך הצורך לאזן בין האינטרסים של ביטחון סחר ואינטרסים של הפרט. תקנה זו מקנה לרוכשים את הזכות החוקית לתבוע בעלות בסיום עסקה, כל עוד כל ההליכים הדרושים להעברת הזכות בוצעו כהלכה. השופט קדימה טוען כי בנסיבות חריגות מסוימות, מוצדק להעדיף את האינטרס העולמי של יציבות כלכלית על פני הגנה על זכויות הבעלות הפרטניות. הדבר עשוי להיות כרוך בהתייחסות להליך רישום חלקי כתקף וסופי, אם שאר השלבים הם רק פורמליות כגון "רישום" או "קבלה".

למידע נוסף על עקרונות תום הלב, בקרו בעמוד דוקטרינת ההגנה המשפטית.

בניגוד לדעה לפיה השופט הקודם בעניין הרטפלד דבק בהלכת גנץ, שבה הקונה השני מקבל עדיפות על הראשון על פי עקרון תום הלב, אין זה כך. בעניין גנץ, לאף אחד מהצדדים לא הייתה טענה משפטית לנכס ושניהם השיגו זכויות מנדטוריות שאינן רשומות, לפיכך ההעדפה שניתנה לקונה השני לא פסלה זכות מנדטורית. אולם במצב הרטפלד, השופט הקודם'גישתה פושטת שלא בצדק את הבעלים המקורי מתביעתו המשפטית, כתוצאה מהתחייבות האובליגטורית של הקונה שלא נרשמה.

יש ניגוד מובהק שעולה מהשוואה זו. במצב שבו היה מעורב גאנז, הקונה הראשוני פעל בחוסר תום לב, וכתוצאה מכך שלילת העדיפות שלהם. לעומת זאת, במקרה של הרטפלד, השופט הקודם שואף לערער את זכויות הקניין של הבעלים המקורי בהתבסס על העדר לכאורה של תום לב. משכך, ניתן להסיק כי תום הלב יכול לכאורה להעניק זכויות בעלות לרוכש, תוך התעלמות מזכויות הבעלים המקורי. פער נוסף בין התיקים נובע מכך שבתיק גנץ מעורבים שני גורמים: קיבוץ אפק שפעל בתום לב וגנץ שפעל בחוסר תום לב באי רישום הערת האזהרה. אלא שבעניין הרטפלד גם הבעלים המקורי פעל בתום לב ובכך שלל את עדיפותו של הרוכש.

בחינת מושג הצדק במסגרת עסקאות סותרות בשוק הנדל"ן Read More »

error: התוכן באתר זה מוגן.

ברוכים הבאים!

אנא ענו על מספר שאלות קצרות

ליצירת קשר בוואטסאפ, לחצו כאן
דילוג לתוכן