המערכת המשפטית הכפולה בישראל: בית הדין הרבני מול בית המשפט לענייני משפחה
המשפט הישראלי מתאפיין בקיומן של שתי מסגרות שיפוטיות במקביל: בתי המשפט האזרחיים, ובראשם בית המשפט לענייני משפחה, ובתי הדין הרבניים. בתי המשפט האזרחיים פועלים על פי החוק וההלכות הפסוקות של בתי המשפט המחוזיים והעליון, בעוד שבתי הדין הרבניים נשענים על עקרונות ההלכה ופסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים. מצב זה מוביל לא פעם להתנגשות סמכויות ולאי-בהירות משפטית, במיוחד כאשר מתעוררות מחלוקות הנוגעות לנושאים כגון גירושין, מזונות וחלוקת רכוש.
סמכויות והכפיפויות
בית המשפט לענייני משפחה כפוף לפסיקות של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, ואילו בית הדין הרבני כפוף לבית הדין הרבני הגדול. כפיפות זו יוצרת היררכיה ברורה, אך בפועל, קיים מתח בין המסגרות השיפוטיות. לעיתים, בתי הדין הרבניים מרחיבים את סמכותם, למשל, בדיונים על מזונות קטינים גם בהיעדר הסכמת הצדדים. נושא זה נמצא בלב ויכוח משפטי מתמשך, ובתי המשפט האזרחיים לעיתים נדרשים לקבוע גבולות ברורים לסמכותם של בתי הדין הרבניים.
מרוץ הסמכויות והשפעתו על הצדדים
מרוץ הסמכויות הוא תופעה שבה כל צד ממהר להגיש את התביעה בערכאה הנוחה לו מתוך תקווה שהדיון יתקיים בתנאים המשפטיים המועדפים עליו. כך, אם צד אחד מגיש תביעה בבית הדין הרבני לפני הצד השני, הרי שזה עשוי להוביל לכך שהדיון ינוהל לפי הדין הדתי, ולהיפך – אם מוגשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה, הדיון יתקיים בהתאם לחוק האזרחי. מצב זה יצר קשיים רבים והוביל לתסכולים בקרב מתדיינים, משום שבמקרים רבים הצד החלש יותר (לרוב נשים) מוצא עצמו נפגע מהבחירה בערכאה המשפטית.
החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (חוק מהו"ת)
בשנת 2016 נכנס לתוקפו החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה את אופן ניהול סכסוכים משפחתיים בישראל. החוק קובע כי לפני שניתן להגיש תביעה בענייני משפחה, על הצדדים לפנות להליך גישור ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים. מטרת החוק היא לצמצם את ההתדיינות המשפטית ולהציע לצדדים חלופות ליישוב הסכסוך בדרכים אחרות, ובכך להפחית את העומס על המערכת המשפטית ולמנוע סכסוכים ממושכים הפוגעים בבני המשפחה, ובפרט בילדים.
השפעות החוק על ההתדיינות המשפטית
על פי נתוני הוועדה המפקחת על יישום החוק, במהלך שלוש השנים הראשונות מאז כניסתו לתוקף, נרשמה ירידה משמעותית של 66% במספר התובענות בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים. החוק תרם לצמצום ההתדיינות המשפטית, כאשר ביותר משליש מהמקרים שבהם נערכה פגישת מהו"ת, הצדדים הצליחו להגיע להסכמות מחוץ לבית המשפט. עם זאת, ברוב המקרים עדיין נדרש הליך שיפוטי, וההליך המקדים לא הצליח למנוע את הצורך בדיון משפטי מלא.
עתיד היחסים בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט האזרחיים
לאחרונה עלו הצעות חוק שונות שמבקשות לשנות את מאזן הכוחות בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט האזרחיים. אחת ההצעות מבקשת להחזיר לבתי הדין הרבניים את הסמכות לשמש כבוררים במחלוקות כספיות, כפי שהיה נהוג עד 2006, כאשר בג"ץ קבע כי הדבר אינו חוקי ללא עיגון מפורש בחוק. טענה מרכזית נגד הצעה זו היא החשש כי נשים, במיוחד נשים בהליכי גירושין, יימצאו בעמדת נחיתות אם ייאלצו להסכים לבוררות בבית הדין הרבני.
המתח בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט האזרחיים הוא סוגיה מורכבת בעלת השלכות רחבות על המשפט הישראלי. על אף הניסיונות להסדיר את תחום סמכויות השיפוט ולמנוע את מרוץ הסמכויות, עדיין קיימות מחלוקות משמעותיות בשאלה מי מוסמך לדון בנושאים מסוימים, וכיצד יש לאזן בין הדין הדתי לדין האזרחי. לאור ההתפתחויות האחרונות, נראה כי הסוגיה תוסיף לעורר ויכוחים משפטיים וחברתיים גם בשנים הבאות.
המערכת המשפטית הכפולה בישראל: בית הדין הרבני מול בית המשפט לענייני משפחה Read More »
