סמכות שר המשפטים
להחליט על הימנעות מהסגרה
- Amit Pinto
- ביאורי פסיקה
לפני שבועיים ניתן פסק הדין בבג״ץ 2942/22 יהודה וניש נ׳ שר המשפטים, שעניינו בהחלטת שר המשפטים לחתום על צווי ההסגרה את העותרים לצרפת.
הסיפור מתחיל בבקשת הסגרה שהגישה ממשלת צרפת לישראל בטענה שהעותרים הונו וניסו להונות, באופן שיטתי, מספר מוסדות רפואיים וחברות מסחריות בצרפת.
היועמ״ש הגיש עתירה לביהמ״ש המחוזי להכרזתם כברי-הסגרה (כהוראת סעיף 3(ב) לחוק ההסגרה, התשי״ד-1954). ביהמ״ש קיבל את עתירת היועמ״ש והכריז על העותרים כברי-הסגרה לצרפת. ערעור העותרים לביהמ״ש העליון בעניין – נדחה.
לאחר דחיית הערעור, העותרים פנו לשר המשפטים והעלו בפניו טענות שונות במטרה לשכנעו להימנע מחתימה על צו ההסגרה. השר בחן טענותיהם והחליט לחתום על צווי ההסגרה. מכאן העתירה לבג״ץ שנדחתה כאמור.
הוראת החוק הרלוונטית היא סעיף 18 לחוק ההסגרה, שקובעת כי: ״שר המשפטים רשאי לצוות על ביצוע הסגרתו של מבוקש שהכרזתו כבר-הסגרה קיבלה תוקף סופי, ומשציווה כך מותר למסור את המבוקש למדינה המבקשת ולהעבירו מחוץ לגבולות ישראל״.
ביהמ״ש העליון כבר דן בסמכות זו של שר המשפטים במסגרת בג״ץ 852/86 אלוני נ׳ שר המשפטים, שם נקבע כי הכלל הוא לבצע את הסגרתו של מי שהוכרז כבר-הסגרה, וכי על אף שלשר המשפטים סמכות שבשיקול דעת להחליט להימנע מהסגרה – שימוש בסמכות זו יוגבל ״רק לנסיבות מיוחדות וכבדות משקל״.
בבג״ץ אלוני נקבעו שני שיקולים עיקריים שיש בכוחם כדי להצדיק הימנעות מהפעלת סמכותו של שר המשפטים להימנע מהסגרה:
- שיקולים מדיניים בתחום יחסי החוץ – כיוון ששר המשפטים הוא דמות פוליטית, יתכנו שיקולים מדיניים אשר יצדיקו הימנעות מחתימה על צו הסגרה.
- שיקולים פרסונליים-הומניטריים – לדוגמה, אם האדם שהכריזו עליו כבר-הסגרה נמצא על ערש דווי, ככל הנראה שיהיה מדובר במעשה בלתי צודק בעליל המהווה התעמרות קשה.
במסגרת בחינת השיקולים, על השר אף לבחון אם נוצרו נסיבות חדשות שלא נשקלו על ידי ביהמ״ש בעת שבחן את העתירה והכריז על המבוקש כבר-הסגרה, או האם ישנם נתונים בדוקים שהופכים את ההסגרה לבלתי צודקת בעליל.
מעבר לכך, נקבע בפסיקה מבחן תלת-שלבי שעל שר המשפטים לבחון:
- הגדרת הטעם לאי-הסגרה
- בדיקת הנושא עובדתית
- קבלת מסקנה תוך התחשבות בתכלית חוק ההסגרה
בחזרה לבג״ץ יהודה וניש – העתירה נדחתה, בין היתר, מהטעם שטענות העותרים בדבר קיומם של שיקולים הומניטריים כבדי משקל אשר מצדיקים את אי-הסגרתם – אינן מקיימות את המבחנים ההלכתיים שנקבעו בפסיקה ופורטו לעיל.