בית המשפט דחה בקשה
למתן היתר נישואין לקטינה

בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשת קטינה (בת 17 וחודשיים) למתן היתר נישואין עם בן זוגה הבגיר (בה”נ 39986-09-21 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה). 

המבקשת בת 17 וחודשיים, הגישה בקשה למתן היתר נישואין לקטינה, בבקשה להתיר לה להתחתן עם בן זוגה, בגיר בן 20. הבקשה הוגשה בשל העובדה כי המבקשת הרתה, ובתמיכת הוריה והורי בן זוגה.

תסקיר לשכת שירותי הרווחה התרשם לטובה מן המבקשת, אך העריך כי עדיין אינה בשלה מבחינה רגשית, וכי אינה מבינה עד הסוף את המשמעות של היריון והשינויים הצפויים בעקבותיו. לפיכך, לא נמצא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר כאמור.

כמו כן, היועמ”ש סבר כי הריונה של המבקשת לא עומד בדרישות הדין למתן היתר נישואין, וכי לא מדובר בטובת הקטינה, ועל כן מוטב להמתין עד הגעתה לגיל הנישואין.

חוק גיל הנישואין קובע איסור על נישואי קטינים. עד שנת 2003 החוק אסר נישואין על מי שטרם מלאו לו 17 שנים, אך בשנת 2013 תוקן החוק וגיל הנישואין הועלה ל־18 שנים.

בית המשפט עמד על התכלית שבבסיס החוק, והיא מניעת תופעת נישואין של קטינים וקטינות שאינם בשלים, ושאינם מבינים את המשמעויות.

סעיף 5 לחוק גיל הנישואין משאיר לבית המשפט שיקול דעת להתיר נישואי קטינים שגילם פחות מ־18 שנים. הסעיף קובע שני תנאים מצטברים: (1) הקטין או הקטינה בני 16 שנים לפחות; (2) קיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטין או הקטינה.

הפסיקה כבר עמדה על הפרשנות של “נסיבות מיוחדות”, ונקבע כי מדובר במבחן גמיש. לצד זאת, נקבעו מספר מקרים שאינם עולים כדי “נסיבות מיוחדות”. בין המקרים: הסכמת הנערה לנישואיה; הסכמת הורי הנערה לנישואיה; מנהגי העדה שאליה משתייכים בני הזוג;; היריון.

במקרה זה, בית המשפט חזר על קביעת בית המשפט בעבר וקבע כי היריון הוא לא “נסיבה מיוחדת” למתן היתר נישואין, ובנסיבות המקרה של הקטינה ושל בני הזוג, נמצא כי מתן היתר כאמור לא יהיה לטובתה. 

בהקשר זה טוב להיזכר במאמרו של השופט (בדימוס) בנימין ארבל – “על שיקול הדעת במתן היתר נישואין לקטינות”, המעניק העררת פסיקה על ע”א 37/67 קופר נ’ מדינת ישראל, שם נדונה לראשונה סוגיית גיל הנישואין ומתן היתר נישואין לקטינות.