מעצרים מנהליים בישראל: ניתוח חוקתי ומאבק בטרור

כאשר עוסקים בניתוח חוקתי, נהוג לשקול היטב ולאזן בין אינטרסים וזכויות שונים. במקרה זה, אנו עוסקים באופן ספציפי בביטחון המדינה, בשלום הציבור ובחיי אדם, תוך הכרה בחשיבותן של זכויות הפרט כגון חירות, חירות ושוויון עבור העומדים למעצר מנהלי. כדי להשיג איזון עדין זה, יש חשיבות מכרעת להדגיש את נחיצות המעצר המנהלי, למרות אופיו החודרני יותר בהשוואה למעצר פלילי מסורתי. כחלק מתהליך ההערכה החוקתית, חיוני לוודא שקיים קשר והתאמה רציונלית בין המטרה הרצויה לבין האמצעים המופעלים (כלומר, יעילות המעצר המנהלי). הסיבה לכך היא שללא הקפדה על עקרונות שלטון החוק, ביקורת חוקתית תתנהל באופן אידיאלי באופן זה. זאת ועוד, חשוב להעריך האם התועלת הנגזרת מהשגת המטרה עולה על הפגיעה הפוטנציאלית בזכויותיהם של העצורים, ובכך לשמור על איזון הולם.

נחיצות המעצרים המנהליים בתקופות שונות

פרק זה יחקור את נקודת המבט הישראלית על נחיצות המעצרים כאמצעי למאבק בטרור. הניתוח יתמקד בשני תקופות זמן נפרדות. התקופה הראשונה, שנמשכה בין 2000 ל-2005, התאפיינה באינתיפאדה השנייה ובעלייה משמעותית בפעילות הטרור. בתקופה זו התערב בית המשפט העליון ב-2002, והורה להחיל את אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים הכבושים. התקופה השנייה, שהתרחשה בין 2006 ל-2008, באה בעקבות סיומה של האינתיפאדה השנייה וחידוש המשא ומתן לשלום בין ישראל לפלסטינים בהנהגתם של אולמרט ואבו מאזן. כדי לשמור על גישה מאוזנת המקיימת זכויות אדם והקפדה על המשפט ההומניטרי, הכרוכה בשמירה על חירויות הפרט, מניעת מעצרים שרירותיים והבטחת ביטחון הציבור, מחקר זה יבחן ארבע פסיקות של בתי המשפט. פסקי דין אלו מחייבים את בית המשפט העליון להעריך ולקבוע את שיווי המשקל שנקבע על ידי ערכאות נמוכות בתיקים הנוגעים למעצר מנהלי.

מטרת הכלי של מעצרים מינהליים

מטרת הכלי של מעצרים מינהליים היא לתת מענה לדרישה הפרוצדורלית של הרחקה ואי-כשירות של אנשים המהווים איום סביר לשלום הציבור, עוד בטרם יתקיים הליך פלילי או החלטה שיפוטית למעצר. השכיחות של אתגרים ביטחוניים כגון טרור, מרידות ופעילויות לאומיות או פליליות חמורות אחרות מחייבת שימוש תכוף במעצרים אלה. הם אמנם נחשבים כאמצעי חריף, אך הם נחשבים נחוצים לאור הנסיבות הביטחוניות החמורות. מערכת המשפט והחברה בישראל מכירים בכך שהמעצרים המנהליים מהווים אתגר משמעותי לעקרונות הדמוקרטיים ולזכויות האדם, אך מכירים בנחיצותם מדי פעם. כלי זה מסמיך את הרשות המבצעת לשמור על ביטחון המדינה ולהגן על אזרחיה, אך עליו להיות מלווה בפיקוח שיפוטי מחמיר. המטרה היא להגיע לאיזון בין צרכי הביטחון לבין ההכרח לשמור על זכויות אדם.

שימוש במעצרים מינהליים נגד טרור

המטרה העיקרית של מעצרים מנהליים היא לטפל בחשדות לעיסוק בפעולות טרור ופשעים חמורים, לרבות ביצוע פעולות טרור. באמצעות מעצר מנהלי, כוחות הביטחון מסוגלים לעצור חשודים לתקופות ממושכות ולערוך חקירות נחוצות כדי לחשוף את כוונותיהם ולמנוע פעולות טרור אפשריות. במקרה של מעצר מנהלי של תושבי הגדה המערבית, במיוחד פלסטינים, הצבא מבצע את המעצר בזמן ששירות הביטחון הכללי מטפל בחקירה. ההצדקה לניצול מעצרים מנהליים ותיוג אנשים כחשודים עשויה למצוא תמיכה מסוימת בבדיקה משפטית וציבורית אם היא משמשת למאבק יעיל בטרור ולהבטיח את ביטחון הציבור. עם זאת, יש חשש שישראל השתמשה במעצרים מנהליים למטרות מעבר לטווח המלחמה בטרור ושמירה על ביטחון הציבור, שעלולים להיות כרוכים במטרות צבאיות שנויות במחלוקת.

ביקורת על המעצרים המנהליים

אם נחיצות המעצר אינה מהווה מכשול, והמטרה ראויה וברורה כאחד, מתוך הבנה שהעצור יעבור בדיקה שיפוטית מיידית תוך 48 שעות או ישוחרר, אז מה האתגר? לפני שמתעמקים בעניין הביקורת השיפוטית, חשוב להכיר בכך שיכולים להתקיים ליקויים מהותיים או פרוצדורליים רבים במעצרים מנהליים, והיעדר או חוסר הביקורת השיפוטית עשוי להיות רק אחד מהם. עם זאת, לצורך סקירה זו, אתמקד בעיקר בהיבט המסוים הזה.

הפרוצדורה של מעצר מנהלי

בתחילה, המעצר התרחש במצב של פאניקה, אך הסטייה הזו ממעצרים פליליים טיפוסיים חורגת מעבר לחשש הראשוני בלבד. כל תהליך המעצר המנהלי שונה באופן משמעותי במישור הפרוצדורלי, מה שמשפיע כתוצאה מכך על זכויותיו של העצור. לאורך כל החקירה, העצור אינו מודע לחשדות הביטחוניים, מה שמותיר אותם בחושך לגבי סיבת מעצרם ועלול להפריע לניסיונות לסכל את הפעולה המיועדת. יתר על כן, קיים פוטנציאל לדחיית ייעוץ משפטי. עם הגעתו של העצור לבית המשפט, מחובתם של גורמי הביטחון להציג בפני השופט את החשדות והנימוקים הביטחוניים, אשר לאחר מכן נותן אישור למעצר המינהלי ולהמשכו. עם זאת, מידע זה נותר נסתר מהעצור. למרבה הצער, העצור אינו נכלל בהליך, כלומר נשלל ממנו ייצוג משפטי וחשיפת ראיות, ובכך נשלל ממנו את היכולת להגיש הגנה ולמעשה נשלל מהם משפט הוגן.

ביקורת ציבורית ובינלאומית

המבקרים טוענים, כנקודה השנייה שלהם, שישראל מבצעת מעצרים מנהליים ממניעים של מה בכך. לטענתם, ישנם מקרים שבהם מעצרים מנהליים רחבי היקף מתרחשים אך ורק למטרת חקירת אנשים שיש להם קשרים קלושים עם חשודים אחרים. מעצרים אלה, לעתים, נתפסים כאמצעי להטלת ענישה קולקטיבית. כמו כן, בנוסף להליך האמור לעיל, העצורים אינם מיודעים על האישומים נגדם, הם מוחזקים לתקופות ממושכות מבלי שהובאו לדין או נגישות לייצוג משפטי, והם נתונים לתנאי מעצר בלתי הולמים.

חוקיות וביקורת שיפוטית

למרות הדרישה החוקית מבית משפט לבחון מעצרים מינהליים תוך 48 שעות ומדי שישה חודשים לאחר מכן על מנת להעריך את נחיצותם, מדאיג לציין כי כ-10 עד 15 אחוזים מהמעצרים הללו נמשכים במשך שנה מבלי לעבור את הביקורת המשפטית המחייבת. תרגול זה נמשך למרות שהוא חובה. מהנתונים עולה כי בתקופות של מתח ביטחוני מוגבר, יש עלייה משמעותית במעצרים, כולל קטינים. עם זאת, כאשר משווים תקופות אלו לזמנים פחות מתוחים, ההבדלים אינם מהותיים. משכך, ניתן להסיק כי המדינה הפכה את המעצר המינהלי לשגרה, ללא קשר למצב הביטחוני. מבקרים ותומכים בזכויות אדם טוענים כי המעצר המנהלי מנוצל על ידי הפלסטינים כטקטיקה במאבקם. לטענתם, מעצרים אלה, שיכולים להימשך תקופות ממושכות של למעלה משנה, נועדו לשחוק את האוכלוסייה הפלסטינית. מעבר לכך, מעצרים אלו מתרחשים לרוב ללא משפט, גם במקרים בהם אין בסיס לביקורת. כאשר מובאות שאלות בפני שופט, הם מהססים להפריע למאמצי הביטחון ולבטל את המעצר. כתוצאה מכך, פעילי זכויות אדם טוענים כי שופטים נוטים יותר לקבל את ההצדקות שמציגה מערכת הביטחון במקום לערער עליהן.

למידע נוסף על חוקיות המעצרים המנהליים או ביקורת שיפוטית על מעצרים.