התקופה הקיימת בין החזן למעשה

לשם ביסוס טענת החזן, הן לשון החוק והן קודמיו מחייבות קיומה של רצף זמני בין הפרובוקציה לבין המעשה העוקב. הקשר בין שני אירועים אלו מוביל למסקנה כי אובדן השליטה של ​​הנאשם היה תוצאה ישירה של היותו נתון להקנטות ולהתגרות. ללא קשר זמני זה, ייתכן שהפרובוקציה התרחשה, כפי שנקבעה הן במבחנים אובייקטיביים והן במבחנים סובייקטיביים, אך התגובה לה התעכבה. במקרים כאלה, ניתן להרחיק את החזן מהמעשה הפלילי שנעשה כלפי הקורבן, ולא ניתן להתייחס אליו כהפסקת רוח רגעית. בדיוק בגלל זה יש חשיבות מכרעת לביסוס הרצף הזמני הזה לעניינו של החזן.

פרשנות מסגרת הזמנים והשלכותיה

בהליך פרשנות מסגרת הזמנים, הן לפני התיקון לחוק העונשין והן לאחריו, מחויב בית המשפט לפסוק במקרים בהם הפעולה בוצעה ללא תלות בכל פרובוקציה. עם זאת, ישנם מקרים בהם פרובוקציה מתמשכת משמשת כזרז שמוביל בסופו של דבר את הנאשם לבצע את המעשה. חשוב לבחון את לשון החוק שלאחר התיקון, הקובע כי המעשה מתרחש פעמים רבות בתגובה להתגרות המופנית כלפי הנאשם. מכאן עולה כי פעולתו של הנאשם חייבת להיות קשורה קשר הדוק לפרובוקציה, ולשמש תגובה ברורה. עם זאת, בית המשפט נקט עמדה מקלה יותר בעניין זה, וקבע כי אין צורך שהפרובוקציה תתרחש מיד לפני המעשה. במקום זאת, די בפרובוקציה מתמשכת והפעלה תכופה של המעשה. לדוגמאות נוספות ולפרשנויות מעמיקות ניתן לעיין במאמרים משפטיים.

פרשת גרשוני: הוכחת פרובוקציה מתמשכת

בפרשת גרשוני נאמר בעבר, כי ההתגרות שחווה הנאשם יכולה להתרחש כסדרה של אירועים נפרדים המשתרעים על פני פרק זמן משמעותי. כל אירוע תרם להתגרות של הנאשם, והוביל להצטברות של תסכול וכעס. אמנם אירוע אינדיבידואלי אחד לא יכול להיחשב כפרובוקציה מעבר למה שנחשב סביר ומקובל בחברה, אבל השיא של אירועים מרובים, ללא קשר לתדירותם, הוא זה שמוביל בסופו של דבר לנקודת שבירה ולאובדן קור רוח. זה מוכיח שכאשר בוחנים את המצב בכללותו, מתברר כי התרחש דפוס מתמשך של פרובוקציה.

התגרות מתמשכת וההחלטה לבצע מעשה פלילי

נשוב לעיין כעת בפרשת חילו, שם נקבע כי ההכרה במושג “חזן מתמשך” מותנית בשני תנאים מצטברים: ראשית, הנאשם לא תכנן מראש את ההחלטה לבצע רצח; ושנית, לעתים קרובות היה אירוע קודם, המכונה חזן אחר, שיש לו משמעות והשפעה משלו (המכונה לפעמים “טריגר”). לפיכך, היבט העיתוי הוא מכריע, שכן ככל שאנו מתרחקים מהאירוע הממשי, ההנחה היא שהפרט מחזיר לעצמו את השליטה, והמעשה אינו עוד תגובה ספונטנית שעורר הנאשם, אלא פעולה המונעת על ידי רצון לנקמה. חיוני לבחון את נקודת המבט של רוזנברג, המתנגדת להחלטת בית המשפט בעניין חילו. לטענתו, הרציונל העיקרי מאחורי הפחתת האחריות הפלילית מבוסס על התפיסה כי על התוקף לפעול באופן ספונטני ומבלי להבין את ההשלכות המוסריות של מעשיו. עם זאת, בעניינו של חילו התברר כי הנאשם פעל בשיקול דעת, חרף קיומם של מקרים בלתי ניתנים להכחשה של התגרות, לרבות אירועי אינוס שביצע הקורבן.

התפיסה הקלאסית של שמגר של סימן-טוב הכניסה פרספקטיבה שונה בהשוואה לתפיסה זו. לדברי שמגר, אלמנט הזמן משחק תפקיד מכריע גם במקרים של פרובוקציה מתמשכת. כתוצאה מכך, לפעולת הפרובוקציה הסופית יש משמעות וצריכה להתיישר עם סטנדרט הפרובוקציה תוך שמירה הדוק עם האירועים בפועל. למי שמעוניין להעמיק בנושא, ניתן לעיין בשאלות מקרה שמציעות דוגמאות נוספות.

הכרת החזן המתמשך היא משימה מורכבת. אפשר לראות בזה שיא של אירועים וטריגרים, ובכל זאת זה מעלה את שאלת האחריות האישית. האם החברה לא צריכה לצפות מיחידים לשמור על שליטה עצמית? גם במצבים שבהם אנשים מתמודדים עם פרובוקציות מתמשכות, עלינו לשקול האם האירוע האחרון מצדיק אחריות פלילית מופחתת כלפי הנאשם. השופט מלצר התייחס לאתגר זה בפרשת היילו בכך שקבע שה”טריגר” חייב להיות בעל עוצמה עצמאית, אם כי פוטנציאלית נמוכה יותר ממה שנדרש לפרובוקציה בתרחיש של “חזן רגעי”. בנוסף, ההחלטה לבצע את המעשה חייבת לעלות בליבו של הנאשם רק לאחר התרחשות ה”טריגר”, ולא בכוונה תחילה. זה מבטיח שלא נאפשר מצבים שבהם הנאשם ממתין בכוונה להזדמנות שכבר תכננו מראש.

בנוסף לאתגר שהציב החזן המתמשך, בית המשפט בפרשת היילו הדגיש גם את הקשר בין חזן מתמשך והמבחן האובייקטיבי. היא הבהירה כי בבואנו לבחון חזן מתמשך ועריכת בדיקה יסודית של המבחן האובייקטיבי, חשוב להביא בחשבון את ההיסטוריה הענפה והרחוקה בין הנאשם לנפגע. משמעות הדבר היא כי המושג חזן מתמשך, כפי שהוגדר על ידי בתי המשפט, ישים במקרים בהם הנפגע העביר את הנאשם באופן עקבי לצורות שונות של התעללות, לרבות השפלה, סחיטה, איומים ומעשי סדום. בנסיבות מסוימות, הדבר מאפשר הערכה מקיפה של יסוד הפרובוקציה, אשר עשויה לכלול פעולות התגרות קודמים שהתרחשו בפער זמן משמעותי לפני ההרג. דוגמה ידועה ובולטת לכך היא פרשת כרמלה בוחבוט.

המערערת, מודעת לחלוטין למעשיה ולהשלכותיהם, שמה קץ לחייו של בעלה באופן טרגי בירי 31 כדורים מטווח קצר באמצעות גלגלת בתוך ביתם. מעשה רצח זה התרחש על רקע התעללות קשה ומשפילה שעברה המערערת לאורך כל נישואיה, לרבות באותו היום שבו החליטה ליטול את חייה. בעוד שהאישום הפורמלי נגד המערערת היה רצח, התביעה הכללית הכירה באופי המתמשך והמצטבר של ההתעללות שספגה, מה שהוביל בסופו של דבר למעשיה הנואשים. בית המשפט הכיר בחומרת נטילת חיי אדם, אך בחן גם את משקלם של הייסורים וההתעללות הבלתי פוסקים שדחפו את המערערת לנקודת השבר שלה. עקב כך, גזר עליה בית המשפט עונש מאסר של שבע שנים בלבד, הנמוך משמעותית מהעונש המרבי של עשרים שנה. החלטת גזר דין זו משקפת את ההכרה של החברה בערכם ובקדושת החיים, גם לנוכח נסיבות קשות שכאלה.

גישות חדשות לפרובוקציה מתמשכת

אליהו וגורלי מציגים במאמרם טיעון מעורר מחשבה, המדגיש את האופי הייחודי של פרשת חילו מבחינת אלימות מינית כלפי גברים. לטענתם, תיק זה יוצר תקדים חדש בכך שהוא הוריד את הרף לקביעת פרובוקציה מתמשכת, דרישה שהתקיימה באופן מסורתי. המחברים טוענים כי בית המשפט בהילו מפגין רגישות רבה יותר כלפי אלימות הנעשית על ידי גברים בהשוואה למקרים אחרים של אלימות כלפי נשים. הם תומכים בטענה זו במתן דוגמאות מקבילות שבהן בית המשפט לא שקל פרובוקציה מתמשכת, למרות שהיא נפוצה יותר מאשר בפרשת היילו. עם זאת, המחברים מכירים בכך שמנקודת מבט נורמטיבית, יש טיעון תקף לרגישות מוגברת כלפי אלימות מינית מתמשכת נגד נשים, שלמרבה הצער שכיחה מדי. משכך, הקביעה של “התגרות מתמשכת”, השוללת בעצם את היסוד הנפשי של “כוונה ראשונה” הנחוצה במקרי רצח, תלויה בנוכחותן של פרובוקציות מתמשכות ומצטברות מצד הקורבן. חשוב לציין שהאירוע המעורר עצמו עשוי לא להוות פרובוקציה, אלא הצטברות של פרובוקציות המובילות לאובדן עשתונות.

משפט השוואתי: החזן המתמשך באנגליה

פרשת היילו כללה גם התייחסות למשפט ההשוואתי, שהתייחס לנושא המתמשך של החזן. במשפט זה הוסבר כי הדין האנגלי חורג מהמושג המסורתי של החזן בכך שהוא מחייב בחינה של חזן מתמשך ומתן הגנה חלקית במקרים בהם הנאשם מאבד שליטה עצמית עקב טריגר מספק, ללא צורך בפרובוקציה. מִקרֶה. המעשה אינו חייב להיות תגובה מיידית ותכופה להתגרות. לפיכך, לא רק שהחוק מתיר זאת, אלא שגם בתי המשפט האנגלים הכירו בהשפעה המצטברת של אירועים קודמים. בעניין Hailo, בית המשפט מבהיר עוד כי הדין האנגלי מתחשב באופי ההתנהגות שגרמה לאובדן השליטה העצמית, בנסיבותיו של הנאשם ובזמן שחלף בין ההדק לעבירה, שאינו חייב בהכרח. תהיה קצר. למידע נוסף על מקרי משפט דומים ניתן לעיין בדף טענות נגזרות ושלילתן.

לסיכום

לסיכום, חזן רגעי מתרחש כאשר הטיזר מתגרה בנאשם בכוונה ללא כל התגרות מוקדמת, מה שמוביל למעשה פלילי ספונטני. התגרות ראשונית זו של הקורבן כלפי הנאשם היא המעוררת את אובדן העשתונות. מאידך גיסא, חזנות מתמשכת מתייחסת למצב בו הנאשם נתון למעשי פרובוקציה חוזרים ונשנים על ידי הטיזר לאורך זמן, ולבסוף מגיע לנקודת שבירה. בתקרית מסוימת, טיזר הפך כל כך זועם שבסופו של דבר הרג את הצד השני המעורב. כתוצאה מכך, נקבע כי אמנם מעשה ההתגרות הסופי לבדו לא היה מצדיק הריגתו של אדם סביר, אך כאשר בוחנים את סדרת ההתגרויות הקודמות, מתברר כי ניתן היה להניע אפילו אדם סביר לבצע את המעשה. בתגובה לאירוע האחרון. לכן, ההבחנה בין עימות טיפוסי לעימות מתמשך נעוצה ברמת האינטנסיביות הנדרשת ביחס ל. פרובוקציה חוזרת אירועים שהובילו להרג. בעוד שיש ליצור פרובוקציה משמעותית בעימות רגיל, פרובוקציה פחות משמעותית יכולה להספיק בעימות מתמשך בשל ההשפעה המצטברת של עימותים קודמים המשפיעים על גודל האירוע האחרון. כדי להבין את הניואנסים המשפטיים והפסיקות הקשורות לפרובוקציה והחזן, ניתן לבקר בדף כתיבה אקדמית ולקבל מידע נוסף. בנוסף, לקריאה מעמיקה בנושא ניתן לעיין במאמרים נוספים במאמרים משפטיים המפורסמים באתר.