באופן כללי, “מזונות” הם תשלומים אותם חייב אחד מבני המשפחה כלפי משנהו. התשתית החוקית בישראל לחיוב אדם בדמי מזונות נקבעה בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי”ט-1959. החיוב בדמי מזונות מתחלק לשלושה סוגים: דמי מזונות לבן או בת זוג, דמי מזונות ילדים ודמי מזונות לשאר בני משפחה.

כידוע, במרבית המקרים הגבר הוא זה המשלם מזונות לאשה, אך אין זה הכרח. באופן עקרוני, החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי”ט-1959, מגדיר את שני הורי הקטין כחייבים במזונות, כל הורה על פי הכנסתו הכוללת מכל מקור הכנסה. דהיינו, בהתאם לחוק זה, מזונות הילדים מתחלקים בין הורי הילד על פי הכנסותיהם ולא על פי מינם. אולם, חוק זה חל רק על אוכלוסיית אזרחים מצוצמת בישראל המוגדרת כחסרת דת בעוד שיתר הציבור כפוף בעניין מזונות לכללי הדת אליו הוא שייך. בהתאם לדין היהודי, על פיו נקבעים מרבית תשלומי המזונות במדינת ישראל, חובת המזונות נופלת על כתפי הגבר. עם זאת, מסתמנת מגמה פסיקתית, לפיה שואף בית המשפט להחיל יותר עקרונות אזרחיים השאובים מהחוק המוצג בכל הקשור לדיני משפחה.  

כמו כן, חשוב לדעת שתביעת מזונות אינה מחייבת הליך גירושין. תביעה כזו יכולה להיות תביעה עצמאית בה דן בית המשפט בנפרד וללא כל קשר להליך גירושין. התביעה תידון בבית המשפט לענייני משפחה או בבית דין דתי. כמובן, שתביעת מזונות יכולה גם להתדיין כחלק מתביעת גירושין שמזונות נכרכו אליה.

מזונות ילדים

כאמור, הדין אשר חל על הורים בעניין מזונות ילדיהם תלוי בדת אליה הם משתייכים. באשר למקרה בו שני בני הזוג יהודיים, הדין החל הוא הדין העברי. בהתאם לדין העברי, האב הוא זה החייב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו שטרם מלאו להם 15 שנים. באשר למזונות ילדים שהם מעבר לסכום המוגדר כצרכים הכרחיים, שני ההורים חייבים במזונות לפי יחס הכנסותיהם בהתאם לחוק המזונות.

מזונות לבן או בת זוג

ישנם מקרים בהם תביעת המזונות לא תהיה לשם הזנת קטינים, אלא על מנת להזין את אחד מבני הזוג. ראוי לציין שבקביעת סך המזונות שאדם חייב לספק לבן זוגו, רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון – מכל מקור אחר. כידוע, בישראל, מרבית המזונות לבן זוג אשר נקבעים הם מזונות אישה, אף שבית המשפט רשאי אף לפסוק מזונות לגבר.

מזונות זמניים

מזונות זמניים נתבעים לרוב מצד האשה וילדיה במסגרת הליך גירושין, במטרה לקבל דמי מזונות עוד בטרם הושלם הליך הגירושין – הליך אשר ידוע כארוך ומייגע. הטעם העומד בבסיס פסיקת מזונות זמניים, הוא הצורך לאפשר לאישה ולילדיה להמשיך לחיות ברמת החיים אליה הם הורגלו לאורך חיי התא המשפחתי. 

מזונות כאשר האישה עובדת

בדיון על דמי מזונות במקרה בו האישה עובדת למחייתה, רשאי הגבר לטעון טענת “מעשה ידיה” יהיו “תחת מזונותיה”. בהתאם לטענה זו, כאשר הכנסתה של האישה מעבודה מספקים את צרכיה, הגבר פטור מלזון אותה. ואולם, באם האישה עובדת אך אין בשכרה מספיק כדי לשמור על רמת חייה כפי שהייתה בשנות הנישואין, יחוייב הגבר במזונות בסך אשר ישלים לאישה את רמת החיים הנדרשת.

אישה מורדת/מעוכבת מחמתו

בהתאם לדין העברי, כאשר האישה מסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה היא נחשבת ל”אישה מורדת”. המשמעות היא שבאם בית המשפט לא מוצא הצדקה לסרבנותה האישה מפסידה את זכאותה למזונות. כמו כן, כאשר אישה מנועה מלהינשא לאחר מאחר שבעלה לא מעניק לה גט (או לחלופין בעיית היבם), היא נחשבת ל”מעוכבת מחמתו”. במקרה כזה, נקבע בפסיקה כי במידה שהאישה “מעוכבת מחמתו” על אף פסק דין אשר קבע כי על הבעל להעניק לה גט, היקף זכאותה למזונות הינו רחב ביותר. 

חישוב דמי מזונות (הפרמטרים)

בהתאם לדין העברי, חישוב דמי מזונות ילדים כולל שני סוגים של צרכים: “צרכים הכרחיים” (בהם נושא האב לבדו) ו”צרכים מדין צדקה” (מחולקים בין בני הזוג). לאור מגוון הסיטואציות והנתונים השונים של כל תיק גירושין, אין אפשרות לקבע את חישוב מזונות הילדים בנוסחה אחת קבועה. עם זאת, הפרמטרים להם נותן בית המשפט משקל בעת קביעת דמי המזונות ידועים. על כן, בהתאם לנתוני תיק פלוני, ניתן לבצע הערכה טובה לגבי גובה דמי מזונות עוד בטרם פסק אותם בית המשפט. 

ככלל, הפרמטרים המרכזיים לפיהם נקבע גובה דמי מזונות ילדים הם: צרכים הכרחיים של הילדים; צרכי הילד מעבר למזונות ההכרחיים (צרכים מ”דיני צדקה”); גיל הילדים; רמת השתכרות האב בפועל; כושר השתכרות האב (פוטנציאל השתכרות); רמת השתכרות האם בפועל; המצב הבריאותי והנפשי של הילדים וכל נתון נוסף הרלוונטי למקרה.