שם המחבר: מעין סער

אפוטרופוסות הינה הזכות והחובה להגן, לדאוג ולנהל את ענייניו של החסוי, אשר אינו יכול לדאוג לענייניו דרך קבע או דרך ארעי, וזאת באופן בו אדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין. האופטרופוס ממונה על ידי ביהמ”ש, כאשר מתרחשות הנסיבות המצוינות ב- “חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962” (להלן: “החוק”). החוק האמור, מסמיך את האפוטרופוס לנקוט בכל פעולה הנדרשת למילוי תפקידיו, למעט פעולות מסויימות הדורשות אישורו של ביהמ”ש.  

אפוטרופסות טבעית:

הפרק השני לחוק, קובע את חובותיהם וזכויותיהם של הורים בתור אפוטרופוסים על ילדיהם הקטינים. כלשון החוק, מעמדם של ההורים לגבי ילדיהם הקטינים הינו “אפוטרופוסות טבעית”. גם אפוטרופוסות זו, ככל אפוטרופסות, כוללת בצידה חובות לצד זכויות. כך לדוגמה, ההורים חייבים לדאוג לצרכי הקטין, לרבות לימודיו, חינוכו, הכשרתו לעבודה, שמירה על נכסיו, ניהול כספיו, קביעת מקום מגוריו ולמי תינתן הסמכות לייצגו. 

ראוי לציין, כי “אפוטרופוסות טבעית” מחייבת לנהוג בענייני הקטין תוך מתן משקל מרכזי לעיקרון טובת הילד בכל החלטה וסוגיה העומדת על הפרק. החוק קובע, כי על האפוטרופוסים הטבעיים לנהוג “כדרך שהורים מסורים היו נוהגים”. בנוסף, סעיף 18 לחוק מגדיר את אופן שיתוף הפעולה שעל ההורים לנקוט. בהתאם לסעיף, ההורים צריכים לקבל החלטות הנוגעות לקטין מתוך הסכמה, וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד שלא הוכח כי ההפך הוא הנכון. ברם, במקרים בהם הורה נדרש לפעול במהרה או בדחיפות, רשאי הוא לקבל החלטות על דעת עצמו. 

מינוי אפוטרופוס:

החוק קובע מהן הנסיבות המחייבות מינויו של אפוטרופוס על ידי ביהמ”ש, וכן, מי כשיר למינוי זה. זאת, תוך מתן דגש על טובתו של החסוי, בבחירת האדם המתאים ביותר לדאוג ולטפל בענייניו. מקרים המחייבים מינוי זה: קטין אשר שני הוריו מתו או הוכרזו פסולי דין; פסולי דין; בוגר בעל צרכים מיוחדים אשר אינו מסוגל לנהל ענייניו; עובר וכו’. החוק קובע כי יחיד, תאגיד והאפוטרופוס הכללי הינם הכשירים למינוי. 

פסול דין:

החוק קובע כי ביהמ”ש רשאי להכריז “פסול דין” על “אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לעניינים”. הכרזה על “פסול דין” תיעשה לאחר הגשת בקשה של קרובי משפחתו של האדם או בן זוגו, וזאת רק לאחר שביהמ”ש שמע את האדם או נציגו. כאשר אדם מוכרז “פסול דין”, כל פעולה משפטית הנוגעת לעניינו טעונה את הסכמת נציגו. זאת ועוד, ניתן לבטל הכרזה זו, כאשר לא הייתה מוצדקת בעת הכרזתה או כאשר תנאיה חדלו להתקיים. הפעולות המשפטיות הנעשות על ידי פסולי דין טעונות אישורו של האפוטרופוס, כאשר אישורים אלו יכולים להינתן לפני ביצוע הפעולה, במהלכה, ואף בדיעבד.

אפוטרופוסות חלקית:

להבדיל מאפוטרופוסות כללית, הכוללת אפוטרופסות על כל תחומי החיים- גוף ורכוש כאחד (כפי שניתן לראות באחריות הורים על ילדיהם הקטנים), אפוטרופוסות חלקית הינה אפוטרופסות המוגדרת באופן ספציפי על תחומי אחריות מסויימים. לדוגמה, הטלת האחריות על גופו של אדם בלבד או רכושו של אדם בלבד. החוק קובע מפורשות, כי במקרים בהם מינוי האפוטרופוס אינו לאדם קטין או לפסול דין, עליו לדאוג לעניינים הקשורים לתחומי אחריות ספציפיים בלבד בהתאם להנחיות שנמסרו לו על ידי ביהמ”ש.

אפוטרופוס לקשישים:

ביהמ”ש קבע שלושה מקרים עיקריים המחייבים מינוי אפוטרופוס לקשיש: קשיש הסובל ממחלת נפש או לקות שכלית ומנטאלית קבועה הפוגעת בתפקודו הקוגניטיבי, כגון אלצהיימר ודמנציה, המונעים ממנו ליפות את כוחו של אדם אחר בכדי שיטפל בצרכיו; אדם סיעודי אשר אינו יכול לדאוג לענייניו, בין אם חלקם ובין אם כולם, בצורה קבועה או זמנית, עקב מצב בריאותי ותפקודי ירוד; מצב בו הקשיש מנוצל על ידי אדם בו הוא תלוי אשר מנצל את חולשתו. תפקידו של אפוטרופוס זה הינו לדאוג לרווחתו של הקשיש, לקבל החלטות עבורו ואף לפעול למענו ובמקומו. 

חובת האפוטרופוס:

החוק קובע מספר חובות המוטלות על האפוטרופוס בעת מילוי תפקידו: ניהול כספים ונכסים של החסוי, אשר אינם מיועדים לצרכיו השוטפים, כך שיישמרו ערכם ופירותיהם העתידים, וזאת בהתאם להנחיות הקבועות בחוק; הגשת פרטה (אינוונטר) לאפוטרופוס הכללי, הכוללת את כל נכסיו וחובותיו של החסוי, נכון ליום המינוי, בצירוף האסמכתאות הנדרשות, וזאת לא יאוחר מ 30 יום מיום מינויו; אחריות לכל נזק שנגרם לחסוי או לרכושו, למעט אם פעל בתום לב לטובתו של החסוי או בהתאם להוראות ביהמ”ש; בעת סיום תפקידו, בין אם פוטר או התפטר, עליו למסור לחסוי או למי שקבע ביהמ”ש את כל נכסי החסוי, וכן את המסמכים הנוגעים להם, הנמצאים בידו או בפיקוחו.

זכויות האפוטרופוס:

החוק קובע מספר זכויות המוענקות לאפוטרופוס בעת מילוי תפקידו: הוצאות סבירות לצורך מילוי תפקידו וכן מתן שכר באישורו של ביהמ”ש אם הדבר נדרש בנסיבות העניין, כאשר הוצאות אלו ימומנו באמצעות נכסיו ורכושו של החסוי; אין זה תפקידו לדאוג למזונותיו של החסוי מתוקף תפקידו; זכאות לימי מחלה לצורך סיוע לאדם עם מוגבלות בהתאם לתנאים הקבועים ב-“חוק דמי מחלה, התשל”ו-1976”.