שם המחבר: Marina

במסגרת פרק זה, נתייחס ספציפית לסעיפים הנוגעים לאגודות ואיגודי ספורט. חשוב לציין שאותם עקרונות משפטיים חלים גם על אגודות ספורט, אם כי המיקוד שלנו יהיה בעיקר באגודות ואיגודים. בחירה מכוונת זו נעשתה על מנת לייעל את הדיון ולספק מידע רלוונטי בעל ערך מוסף לנושא המחקר, מבלי להציף את הקורא בפרטים לא רלוונטיים.

המסגרת שקובעת את הסטנדרט

חוק הספורט נחקק להסדרת מעמדם של איגודי ספורט והתאחדויות, תוך שימת דגש על המשמעות שהמחוקק מעניק לתחום זה של ספורט תחרותי. חקיקה ייעודית זו מכירה באיגודים ובאגודות כגופים פרטיים הכפופים לפיקוח ציבורי, ובכך מחילה עליהם היבטים מסוימים של המשפט המנהלי. בסעיף 1, המונח “אגודה” או “איגוד” מוגדר במפורש כתאגיד ללא מטרות רווח המשמש כארגון המרכזי המייצג ענף ספורט או ספורט בישראל, ומוכר כדין על ידי גופי שלטון בינלאומיים לאותו ספורט.

פעולתם של גורמים בענפי ספורט שונים

פעולתם של גורמים בענפי ספורט שונים מבוססת על שני עקרונות יסוד. ראשית, הספורט משמש כאמצעי לצמיחה אישית, המדגיש את החשיבות של אוטונומיה אינדיבידואלית. הדבר הוביל להקמתו באמצעות עמותות עצמאיות הנשלטות על פי המשפט הפרטי. שנית, הספורט נחשב לנכס ציבורי שמפוקח על ידי איגודי ספורט. שיעורים פרטיים

מיזוג המטרות הפרטיות והציבוריות

מיזוג המטרות הפרטיות והציבוריות מאפיין את מהותו של הגוף כישות דו-עלית, ובכך הכפיפה אותו לתקנות המשפט המנהלי. כדי להתמודד עם המטרות הסותרות בתוך אגודות ספורט וגופים במשפט פרטי, המחוקק הציג את המושג “גוף כפול” כמסגרת חוקית לניהול פעילויות על פני ענפי ספורט שונים. עדויות תלמידים

ההצעה לתיקון חוק הספורט

ההצעה לתיקון חוק הספורט מעידה על מסירות משותפת לאחריות ושקיפות בתוך איגודי הספורט והאגודות. הכוונה מאחורי תיקון זה היא להחיל על גופים אלה אמצעי פיקוח נוספים מהמשפט המנהלי, כאמור בהסבר להצעת החוק: “מטרת חוק זה היא להבטיח התנהלות אתית, הוגנת ותקינה של ארגוני הספורט”. בהתחשב בכך שגופים אלו מחזיקים במונופול על הפעילות הספורטיבית ופועלים עם אופי ציבורי, לרבות ניהול וריכוז ענף הספורט בישראל, וחלקם אף זוכים למימון ציבורי ניכר, חובה להבטיח את עמידתם בעקרונות של ממשל תקין. שקיפות ושמירה על ערכי הליבה. טיפים שימושיים

הרמה התיאורטית – סקירת ספרות

מבחינת עקרונות כלליים, ישות דו-מהותית היא עסק העומד בשלושה קריטריונים ספציפיים: החזקה של מהות פרטית; היכולת לפעול באופן עצמאי ולהחזיק בבעלות עצמית; וניצול משמעותי של נכסי הציבור. הסעיפים הבאים יעמיקו בקריטריונים אלה.

עקרון האוטונומיה בתוך ארגוני ספורט

עקרון האוטונומיה בתוך ארגוני ספורט הוא עיקרון יסוד המוגן בחוק הספורט, המתואר במספר סעיפים מכריעים. סעיף 10 לחוק הספורט קובע כי כל עמותה או איגוד השולטים בענף ספורט חייבים לקבוע תקנות לניהול יעיל של הספורט ולהקמת מערכת משפט פנימית. סעיף 11 לחוק מעניק סמכות בלעדית למוסדות השיפוט הפנימיים של התאחדויות או איגודי ספורט לטפל בעניינים פנימיים הנוגעים לפעילותם. כתיבה אקדמית

ניצול נרחב של נכסי ציבור

הבחינה המובאת כאן מתמקדת בפעילותן של אגודות הספורט, שכן יום עיון זה עוסק במיוחד בעניינים הנובעים ממעשיהן. בעוד שהיבטים מסוימים עשויים לחול גם על העמותות עצמן, מחקר זה ימנע מלפרט כל פעילות ספציפית בתחום זה.

תחום שיפוט בתי הדין הפנימיים

פרק ב’ לחוק הספורט מתייחס לבתי הדין הפנימיים של אגודות הספורט ולתחום שיפוטן. לפי סעיף 11, לא ניתן לערער על החלטות משמעתיות שהתקבלו בבתי דין פנימיים אלה בפני ערכאות חיצוניות. אגודות ספורט קיימות במסגרת חוקית המשלבת מרכיבים של משפט פרטי וציבורי כאחד. מרתון מבחנים

תיקון חוק הספורט (תיקון מס’ 6)

במסגרת הצעה לתיקון חוק הספורט (תיקון מס’ 6), התשס”א-2011, עלתה הצעה להרחיב את תחום הביקורת השיפוטית כך שיכללו גם את פסיקות בתי הדין הפנימיים של אגודות ואיגודים. מטרת הצעת החוק הייתה לשנות את סעיף 11 לחוק הספורט על מנת להסיר את ההגבלה על סמכות ההתערבות של בית המשפט. הדבר יושג באמצעות ביטול ההוראה האמורה בסעיף 11 לחוק, האוסרת כיום על בית המשפט להתערב בהחלטות משמעתיות.

עסקאות סותרות בשוק הנדל”ן

מהן עסקאות סותרות?

עסקאות בשוק הנדל”ן הסותרות זו את זו וכפופות לתקנות השוק מוכרות כעסקאות סותרות. תאונות משפטיות אלו מתרחשות כאשר מוכר מעניק את הזכות לנכס לשני קונים שונים, וכתוצאה מכך מתנגשות בין זכויותיהם. הסיווג של עסקאות אלו כמנוגדות מבוסס על שלושה גורמים מרכזיים: אופי הזכות, המיקום והתזמון.

אופי הזכות

האופי הבסיסי של שתי העסקאות צריך להתאים. גם אם עסקה אחת מעניקה בעלות לצד אחד והעסקה השנייה מעניקה חכירה לצד השני, ייתכן שלא תהיה סתירה בין העסקאות. הסיבה לכך היא שמהות הזכות שונה בכל עסקה.

מיקום ותזמון

השכרת חדרים נפרדים לגורמים שונים אינה יוצרת עסקאות סותרות מכיוון שהתחולה של כל עסקה אינה חופפת. באופן דומה, אם הנכס מושכר לצד אחד לתקופה מסוימת ולאחר מכן מושכר לצד אחר לתקופה שאינה חופפת, אין עסקאות סותרות שכן הן אינן מתרחשות בו זמנית.

תוקף משפטי והתחייבויות

על מנת לזהות ולסווג עסקאות כעסקאות סותרות, חיוני ששתי העסקאות יהיו בעלות תוקף משפטי. סעיף 9 לחוק המקרקעין קובע במפורש כי אם יחיד מתקשר בעסקת מקרקעין ובעקבות כך מבצע עסקה סותרת טרם השלמת הרישום, עדיפות לזכויות בעל העסקה הראשונה. עם זאת, אם העסקה השנייה בוצעה בתום לב, בתמורה, ונרשמה בעודה בתוקף, זכויותיהם ייחשבו עדיפות.

למידע נוסף על תוקף עסקאות, בקרו בעמוד דרישת כתובה בעסקת מקרקעין.

תום לב והערכת התמורה

ניתוח התנאים המוקדמים לתעדוף הרוכש השני, כמפורט בסעיף 9 לחוק המקרקעין. התנאי העיקרי הוא תום לב, הנקבע סובייקטיבית על פי עמידתו של הפרט בדרישות האמורות בסעיף 9. חשוב לציין כי די בתום לב סובייקטיבי, כלומר אם היה לאדם ידיעה על קונה קודם, תום הלב שלו מתבטל. עם זאת, תום לב אובייקטיבי אינו חובה, ולכן גם אם קיימת רשלנות, אין בכך כדי לשלול את קיומו של תום הלב.

בחינת תום הלב חיונית הן בעת ביצוע העסקה והן לאורך התקופה שלפני רישומו, כפי שנקבע בעניין סונדרס. לרישום תפקיד מכריע בקביעת זכויות הקונה השני על הראשון. חשוב לציין שכל צורת רישום אחרת אינה עומדת בדרישת הרישום. הרישום הנדרש נוגע דווקא לזכויות הבעלות, בעוד הערת אזהרה במרשם אינה עומדת בדרישות הסעיף. מעבר לכך, נקבע כי הרישום הנדרש חייב להיות רישום בפועל, שכן אין די באישור רשם המקרקעין בלבד.

השלכות והבנת תקנות השוק

חוק המקרקעין מחייב צורת רישום מכוננת, כלומר הוא לא רק מכריז על זכויות בעלות אלא גם יוצר אותן. עקרון יסוד זה נועד להבטיח שרוב זכויות המקרקעין מתועדות בפנקסי המקרקעין הנגישים לציבור, ובכך להגביר את אמינות מערכת הרישום.

הדרישה השלישית לעדיפות הקונה השני על פני הראשון מתוארת בסעיף 9 והיא ידועה כתנאי התמורה. יצוין כי סעיף זה אינו חל במקרים של עסקאות מתנה.

הערכת התמורה

החוק קובע דרישת תמורה, אך הוא אינו מפרט את הסכום הספציפי שיש לשקול. לכן, הסכום המדויק של התמורה נותר לא ברור. בעניין אדיב נ’ כהן, נקט בית המשפט את העמדה כי התמורה הפורמלית מספקת, מבלי לשנות את גובה התמורה או הקשר שלה לשווי השוק של הנכס. מנגד, בפסיקת בנק אוצר החייל נ’ אהרונוב, קבע בית המשפט כי שיקול לא ריאלי עשוי להצביע על חוסר תום לב.

פרשת כנען נ’ ממשלת ארצות הברית

פרשת כנען נ’ ממשלת ארצות הברית עומדת כפסיקה משמעותית בעניין התמורה, במיוחד ביחס להסדרת שוק המיטלטלין. בתיק זה עמדו שופטי בית המשפט חלוקות בעניין הפיצויים.

לטענת השופט ש’ לוין, הערכת התמורה צריכה להתבסס על נקודת מבט של קונה ומוכר מרצון, בהתחשב בידע שלהם בעת ביצוע העסקה ולא לאחר מכן. לשיטתו, התמורה ששולמה עומדת בדרישות סעיף 34. עם זאת, השופטים חשין ואור חלוקים ביניהם וסברו כי יש להעריך את התמורה על פי דיני החוזים, ולא על פי דיני הקניין. משכך, הגיעו למסקנה שהעסקה פסולה עקב טעות הדדית.

פרשנות נוספת לתום לב

לטענת הנשיא ברק, יש לראות את היסוד ההכרחי של תום הלב באופן אובייקטיבי, כלומר, השיקול צריך להיות ריאלי ריאלי לא רק במועד ה עסקה, אלא גם לאחר שגברת כנען נודעה לערכו האמיתי של המיטלטלין. מנגד, סברה השופטת שטרסברג כהן כי השיקול לעניין תקנת השוק אינו יכול להיות סמלי; במקום זאת, זה חייב להיות שיקול ממשי. לפיכך, לשיטתו, התמורה ששולמה לא עמדה בדרישה זו.

גם השופט אנגלנדר וגם השופט טיקרל חלקו את האמונה שהערכת השיקול במונחים של תום לב אינה נכונה. מוקד פסק דין זה, בכל הנוגע לסוגיית התמורה, מתמקד בסעיף 9 להסדר והערכת התמורה המתאימה, לצד הקריטריונים לבדיקתו.

למידע נוסף על תקנת השוק, בקרו בעמוד תיק מתנות נתניהו.

תקנת השוק בסעיף 10 לחוק המקרקעין

בתחום המקרקעין, המושג “תקנת שוק” מתייחס לעסקאות שבהן מעורבים יחידים הרוכשים זכויות קניין ממי שאינו בעל בעלות בנכס. הגיוני להסיק שאדם אינו יכול להעביר זכות קניין שאין ברשותו. נימוק זה הופך משכנע עוד יותר כאשר בוחנים כי הענקת הזכות לאדם אחר כרוכה בשלילת זכות הקניין שלו מהבעלים המקורי ללא כל הצדקה תקפה. זה עומד בניגוד לעסקאות יריבות, שבהן עלולים להיווצר סכסוכים בין קונים שונים שקיבלו את זכויותיהם ישירות מבעל הקרקע.

סעיף 10 לחוק המקרקעין מציג נקודת מבט מנוגדת להנמקה האמורה, תוך עדיפות להקלת פעולות השוק והמסחר. היא קובעת כי אנשים אשר השיגו זכויות במקרקעין מוסדרים באמצעים לגיטימיים ובתום לב, למרות אי דיוקים פוטנציאליים בתהליך הרישום, עדיין ישמרו על תוקף זכויותיהם.

המטרה מאחורי חיפוש היכולת להכיר בהעברת הבעלות מאדם שאינו בעלים היא להקל על התקדמות חלקה של מסחר בנכסים, המתרחש באמצעות עסקאות שוק שנועדו להיות קבועות. סעיף 10 לתקנה קובע במפורש את אי-החזרה של ההתיישנות.

הגנה על זכויות הקניין

על המחוקק הוטל ליצור מערכת שתספק בטחון לשני היבטים מרכזיים: שמירה על זכויות הקניין של יחידים למניעת פעולות הונאה במרשם המקרקעין, והבטחת סביבה בטוחה לרוכשים לעסקאות מקרקעין. טרם יישום תקנות השוק המפורטות בסעיף 10 לחוק, התמקדה ההשקפה הרווחת בהגנה על הציבור ורכושו. עם זאת, מאז הכנסת סעיף 10, הדגש עבר להבטחת סחר הוגן. לאור ההשלכות המשמעותיות הכרוכות בתקנות השוק, כגון הפקעה אפשרית של זכויות מבעלים מקוריים, קיימת חשיבות מכרעת לנקוט זהירות מרבית בבחינת התנאים המפורטים בסעיף 10 לחוק המקרקעין, כפי שפורשו בתקדימים משפטיים שונים.

תנאים מצטברים לתקנת השוק

“תקנת השוק” המפורטת בסעיף 10 כפופה לחמישה תנאים מצטברים. תנאים אלו מתייחסים לרכישת זכויות קניין ספציפיות כהגדרתן בחוק המקרקעין: בעלות, שכירות והלוואה, משכנתא, זיקת הנאה וזכות קדימה. חשוב לציין שסעיף 10 חל רק על עסקאות בעלות תוקף קנייני. דרישה זו קיימת כדי להבטיח שחוק המקרקעין שומר על שלמות המרשם, שכן לא ניתן לרשום זכויות שאינן קנייניות.

חוקי המקרקעין והגנת הרוכשים

נכסי מקרקעין חסרי רשם מוסדר כהלכה לא יחולו על ההוראות המפורטות בסעיף 10 לחוק. כמו כן, הרישום במרשם חלופי אינו עומד בדרישות המפורטות בסעיף 10 ולפיכך לא יאושר.

פסיקת בית המשפט קבעה כי הערכת תום הלב נקבעת על פי ידיעתו בפועל של הקונה, ולא על פי מה שהיה עליו לדעת על סמך תקן האדם הסביר. משכך, מבחן תום הלב הינו סובייקטיבי ומשקף את הרשעתו של הקונה כי המוכר מחזיק בבעלות החוקית בנכס והוא רשאי להעביר בעלות זו ללא כל שעבוד.

חשוב להדגיש שכאשר מישהו “מעלים עין”, הוא מאבד את תום הלב וכתוצאה מכך מאבד את ההגנה שמעניק סעיף 10. עם זאת, תום הלב של הקונה נותר על כנו אם לא היה מודע לכך שלמוכר חסרות הזכויות בנכס, למרות שאולי היו מודעים לו היו נוקטים באמצעי זהירות סבירים שקונה נבון היה נוקט. מצב זה אמנם מעיד על התרשלות מצד הקונה, ולרשלנות זו עשויות להיות השלכות משפטיות, אך אין בכך כדי לשלול את תום הלב שלהם. קביעה זו, בין אם היא חזקה ובין אם לאו, עלולה לסבך את יישום ההסדר המשפטי המפורט בסעיף 9 בכל פעם שמתבקשת בדיקה של מהות והיקף ההתרשלות (הערתי).

בהתאם לעיקרון הקבוע שהותווה בפסק הדין ופורט עוד בפרק שלאחר מכן, מקבל הרוכש תפקיד של “מונע נזקים משתלם” במקרים בהם נוצרות זכויות סותרות. זאת בשל יכולתו הייחודית של הרוכש לגשת למידע רלוונטי על הנכס בעת ביצוע העסקה, בשונה מהבעלים התמימים שאולי לא היה מודע לעסקאות מאחורי הקלעים. בהתבסס על תפיסה זו, נקבע כי אם הקונה מסתמך בלב שלם על טעות שנרשמה בטאבו, נותן פיצוי, ונוקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע מחלוקות משפטיות, אזי מוצדק לסטות מהכלל האחיד האוסר על ההעברה. של יותר מאחד מחזיק. פרספקטיבה זו, העשויה להיחשב כ”מזיקה” בהקשר של דיני הקניין, ניכרת היטב בפסיקה.

חריגים לתקנת השוק

בעניין מורדכיוב נקבעו שני חריגים בדבר אי-תחולתו של סעיף 10 לחוק המקרקעין. החריג הראשון נוגע למצבים שבהם הקונה לא עיין לחלוטין בספרי המרשם. החריג השני חל כאשר הקונה הסתמך על פגמים חיצוניים, כגון מסמכים מזויפים, ולא על המידע שנרשם בטאבו.

עסקת מקרקעין

כללי

חוק המקרקעין

חוק המקרקעין מתווה את התנאים לעסקת מקרקעין. לפי סעיף 6, עסקת מקרקעין כרוכה ברכישת בעלות או זכות אחרת במקרקעין, על בסיס צוואתו של המעניק, למעט ירושה באמצעות צוואה. כמו כן, סעיף 7 קובע כי יש לרשום עסקת מקרקעין, ומועד הרישום נקבע באישור הרשם. שני סעיפים אלו קובעים ארבעה יסודות מהותיים המגדירים עסקת מקרקעין.

פעולת הקנייה, הכרוכה בהעברת זכויות בעלות מגוף אחד לאחר, יכולה להתרחש עם או בלי כל צורה של פיצוי. חשוב לציין כי אין לבלבל בין העברת זכות חוזית לבין רכישה, שכן מדובר בבחינת הזכות עצמה בלבד. המסגרת המשפטית המסדירה בחינה זו מפורטת בחוק בדיקת חיובים, התשכ”ט-1969. בחינת הזכות מחייבת הסכמה של שני הצדדים המעורבים ואינה מותנית בהעברה פיזית של הפריט או בכל צורה של רישום.

חוק המקרקעין מטיל מגבלות על רכישת זכויות במקרקעין, ומגביל אותן לרשימה קבועה מראש של חמש זכויות קנייניות: בעלות, חכירה, משכון, זיקת הנאה וזכות קדימה. לפיכך, כל רכישה של זכויות מחוץ לרשימה זו אינה כשירה כעסקת מקרקעין על פי החוק.

עוד נקבע כי הרכישה צריכה להתייחס לנכס הפיזי עצמו, ולא למניות הבעלות של החברה המחזיקה בנכס. העברת מניות בחברה האמורה מסווגת כפעילות “בתוך איגוד מקרקעין” וחובה הן במס שבח והן במס רכישה, אך אין היא כשירה כעסקת מקרקעין בפועל.

הרכישה הינה מרצון בלבד, בהתאם לרצון המעניק. משכך, כל הפקעה או ירושה שאינה מתיישבת עם צוואה, אינן נחשבות כעסקת מקרקעין ולכן אין צורך ברישום בטאבו.

תהליך עסקת מקרקעין מורכב משני שלבים נפרדים. השלב הראשון כרוך בהיבט החוזי, שבו שני הצדדים מתחייבים להשלים את העסקה. חשוב לציין כי שלב זה קובע זכויות אך ורק בין הצדדים המעורבים בחוזה. סעיף 8 לחוק המקרקעין מחייב הסכם בכתב לשלב זה. השלב השני הוא שלב הבעלות, אשר מושג על ידי חתימה על שטר המכר בנוכחות עורך דין או רשם מקרקעין. לאחר מכן, העסקה מאושרת על ידי רשם המקרקעין בטאבו.

בקבלת אישור רשם המקרקעין והשלמת תהליך הרישום כצעד נוסף, ניתנת לזכויות הקונה השפעה מוחשית, דווקא בדמות זכויות מהותיות הנפרשות על כל הפרטים. ללא רישום מלא, התחייבות הרוכש לביצוע העסקה נותרה הבטחה בלבד.

בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, יש צורך במסמך כתוב לקביעת התחייבות לעסקת מקרקעין. דרישה זו מייחדת בין עסקאות מקרקעין, הכרוכות בזכויות קנייניות המפורטות בחוק המקרקעין, לבין זכויות חוזיות אחרות שאינן מכוסות בסעיף 8. כתוצאה מכך, זכויות חוזיות אלו שאינן קשורות במקרקעין אינן כפופות לדרישת הרישום בכתב.

ריכוך דרישת הכתובה

ריכוך דרישת הכתובה נתפס כדי למנוע כל עיוות דין שעלול לנבוע מעמידה בלתי מתפשרת בדרישה זו. בית המשפט הכיר בפוטנציאל הפגיעה במהות החוק ובכך החליט לנקוט בגישה גמישה יותר לנושא הכתב. כלל חדש זה יוצר איזון בין פורמליזם לשיקול דעת שיפוטי, ומבטיח שלא תיפגע שלמות החוק. בפסיקה זוהו מספר עקרונות התורמים לריכוך זה של הדרישה.

תוקפו של מסמך כתוב אינו מושפע מהותית מהיעדר חתימה.

כדי לעמוד בקריטריונים הכתובים, המסמך צריך להקיף רק מידע יסודי הנופל בפרמטרים של העסקה והיקפה.

ההכרה בכך שקיים פוטנציאל להשלמת כל מידע שהושמט במסמכים כתובים באמצעות יישום תקנות משפטיות. כך למשל, במקרים בהם לא נקבע מועד מסוים למילוי חובה, מותר לקבוע זאת על פי ההנחיות המפורטות בסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973.

גם אם חסרים במסמך כתוב פרטים מהותיים שלא ניתן להשלים משפטית או מעשית, עדיין ניתן להכיר באחריות לביצוע עסקת מקרקעין. הכרה זו תלויה בקיומן של ראיות חיצוניות התומכות במסמך, המוכיחות כי בוצעה העסקה סופית והסכמת כל הצדדים המעורבים.

אם קיימים מספר מסמכים התומכים ומאשרים יחדיו את השלמת העסקה, אין צורך להחזיק מסמך אחד שיוקדש אך ורק למטרה זו.

החלטת בית המשפט בעניין קלמר ג’ גיא יצרה תקדים להכרה באכיפה של עסקת מקרקעין גם בהעדר מסמך בכתב, אך רק בנסיבות “מיוחדות וחריגות”. הפסיקה מאפשרת לעקוף את הדרישה המפורטת בסעיף 8 לחוק המקרקעין באמצעות החלת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל”ג-1973, המבוסס על עקרון תום הלב בשלב הטרום חוזי.

חוקי התחרות

חוקי התחרות מסדירים את האינטראקציות בין בעלי נכסים לאלה שיש להם תביעה על נכס זה, גם אם אין להם קשר חוזי ישיר. חוקים אלו מתייחסים לתרחישים שונים שבהם נוצרים סכסוכים בין צדדים בעלי זכויות מתחרות. כך למשל יכולה להיווצר תחרות בין יחידים בעלי חובה לרכוש נכס לבין נושי החייב. בסמינר זה נתעמק בשני מצבים משפטיים ספציפיים הנכללים בתחומה של דיני התחרות.

בישראל אימצה מערכת המשפט גישה מסוימת הטוענת לבחינה מקיפה של ההוראות הקשורות לתחרות בין גורמים מרוחקים. גישה זו שמה לה למטרה ליצור עקביות באופן שבו החוק מתייחס למצבים תחרותיים שונים. כתוצאה מכך, נוצרה נקודת מבט ריאלית פלורליסטית ליברלית על המשפט, המאפשרת שילוב של עקרונות משפטיים מצורות שונות של תחרות. עם זאת, חשוב לציין כי תפיסה זו אינה המסגרת היחידה בדיני הקניין והתחרות בישראל, שכן היא עומדת בניגוד לתפיסה הפורמליסטית.

למידע נוסף על ההוראות הקשורות לתחרות, בקרו בעמוד מדריך לסטודנטים למשפטים.

משולשים נצחיים ותאונה משפטית

במאמרו שכותרתו “משולשים נצחיים”, הציג מאוטנר את המושג “תאונה משפטית” כדי להתייחס לתרחיש שבו צדדים רחוקים מעורבים בתחרות. באופן ספציפי, תחרות זו מתעוררת כאשר הבעלים המקורי וצד מרוחק שניהם רוצים להשתמש במשאב משפטי בו-זמנית, כגון זכות שנויה במחלוקת. מאוטנר טוענת כי הנזק שנגרם מתאונה משפטית נובע מהקשורה ההדדית בין שני הצדדים הללו המתמודדים על אותו משאב משפטי בו-זמנית, וכן ממעורבותם של צדדים שלישיים.

השפעה על ערכי הנכס

כאשר בוחנים תחרויות מנקודת מבט משפטית, יש צורך לשקול את ההשפעה על ערכי הנכס, לרבות רווחה כוללת, חובות חברתיות וחלוקה הוגנת של משאבים. כתוצאה מכך, בעת קבלת החלטות בנוגע לדיני התחרות, חיוני למצוא איזון בין זכויות סותרות.

מאוטנר טוען כי בחינת התחרות בין ישויות מרוחקות, תוך שימוש בדוקטרינת התאונות המשפטיות, מדגישה שני מרכיבים מרכזיים. ראשית, חיוני לקבוע מי מהצדדים ייקח על עצמו את האחריות לנזק הנובע מהפעולות המובילות לתאונות המשפטיות. שנית, ניתוח זה מסייע בזיהוי הגורמים הנורמטיביים הרלוונטיים לתהליך קבלת ההחלטות. אלמנטים אלו מספקים רציונל לחקירה מקיפה של תרחישי תחרות מגוונים ומבהירים את הצורך לפעול בתום לב ותוך שיקול דעת ראוי.

למידע נוסף על האיזון בין זכויות סותרות בדיני התחרות, בקרו בעמוד הוועדה לתלונות הציבור.

באמצעות בחינה של דיני תאונות מנקודת מבט כלכלית, מציג מאוטנר את התזה שלו, המדגישה את משמעות הצדק, בנוסף ליעילות. מאוטנר מזהה שלושה גורמים יסודיים המהווים את היסוד של דוקטרינה זו וצריכים להנחות את ניסוח התקנות המשפטיות בתחום דיני התחרות.

כדי להרתיע את התחרות, ההתמקדות היא במזעור עלויות, ובמיוחד זיהוי הגורם שיכול היה למנוע את התאונה במינימום הוצאות. על ידי העמדת צד זה באחריות לנזק הנובע מכך, היא תמריץ אנשים במצבים דומים להשקיע באופן יזום משאבים במניעה. מאוטנר מאפיין גישה זו כצדק עונשי, וטוען כי הצד שלא מצליח לעמוד בסטנדרט המקובל בתחרות ראוי לעונש.

כאשר מדובר במזעור הפסדים במצב תחרותי, חשוב לקבוע מי מהצדדים יחווה הפסד קטן יותר אם הצד השני ייצא מנצח. מאוטנר רואה בכך עניין של צדק חלוקתי, שכן הוא שואף להקצות משאבים לצדדים שייפגעו הכי הרבה אם ההחלטה תתקבל לטובת הצד השני (בהתחשב במאזן המצוקה).

כדי למזער את ההוצאות הכרוכות בסכסוכים משפטיים, יש לערוך הערכה יסודית הן של רשלנות והן של מצוקה, המחייבת ניתוח שיפוטי מקיף. הערכה זו מקיפה את העלויות שנגרמו במהלך התדיינות משפטית, אשר מוחמרות עוד יותר בשל אי הוודאות המובנית הכרוכה בכך. עם זאת, ניתן להפחית עלויות אלו על ידי איחוד תיקים החולקים מבנה דומה וקביעת עקרונות מנחים ואכיפה לכל אחד מהם. קבוצה ספציפית.

לטענת מאוטנר, עקרונות היסוד של דיני התחרות, הכרוכים במושג “טוהר המידות” מבחינת הנזק, מקיפים את זכויות הקונה הפועל בתום לב (בעיקר סובייקטיבי) ושיקול היעילות. עקרונות אלה שואפים להעריך בדיעבד ולטפל בהפרות. עם זאת, האתגר טמון באיזון בין שלושת השיקולים העומדים בבסיסם. מצד אחד יש את שיקול היעילות בדיעבד (איזון רשלנות), ומצד שני קיים שיקול היעילות הרטרוספקטיבי (איזון מצוקה). מאוטנר טוען ששיקולי היעילות הרטרואקטיבית צריכים לקבל עדיפות. נקודת מבט זו מבוססת על האמונה שתמריץ מניעת נזקים יעיל יותר כאשר הוא ברור וחד משמעי, ובכך נמנע כל אי בהירות או אי ודאות.

רציונל שונה לעמדה זו יכול להיגזר מההנחה שהעלויות הכרוכות בעסקאות בין הבעלים המקורי לבין צד מרוחק אינן משמעותיות. כתוצאה מכך, ללא קשר לאופן חלוקת הזכויות בין הצדדים, ניתן להגיע לפתרון היעיל ביותר כאשר בוחנים אירועי עבר. עם זאת, נקודת מבט זו שהציגה מאוטנר נתונה לחוסר הסכמה. נקודת מבט חלופית טוענת כי במצבים בהם קיימת אי ודאות לגבי יכולתם של הצדדים למנוע פגיעה, יש צורך בבדיקה ניואנסית יותר. בפרק 6 אבחן את המודל של פרופסור ברק מדינה, המאתגר את גישתו של מאוטנר. בהמשך, בפרק הבא, אתעמק בשני מקרים של תחרות בדיני מקרקעין אשר מקובלים לתפוס ולנתח כתקלות משפטיות.