מאמרים משפטיים

הזכות לשחרור מוקדם מהווה סוגיה מרכזית בתחום הענישה והמשפט הפלילי, שכן היא מאפשרת לאסירים לקצר את תקופת מאסרם בתנאים מסוימים. עם זאת, למרות שהמדינה תומכת בהגברת השימוש בכלי זה, שיעור האסירים המשתחררים במסלול זה נמצא במגמת ירידה מתמדת. לאור זאת, יש לבחון את הגורמים להימנעות משימוש בזכות זו ואת השיקולים העומדים בבסיס מדיניות השחרור המוקדם.

מגמות כלליות במספר האסירים והשפעתן על השחרור המוקדם

נכון לשנת 2020, מספר האסירים בישראל עומד על 13,818 הפרוסים על פני 29 מתקני כליאה. נתון זה משקף מגמת עלייה מתמשכת במספר האסירים, בדומה למגמות במדינות מערביות אחרות. כך, בין השנים 1985 ל-2012, מספר הכלואים הפליליים בישראל עלה מ-2,400 לכ-12,886, כאשר שיעור הכלואים לכל 100,000 נפש זינק מכ-56 לכ-157.

הגידול במספר האסירים העלה את הצורך לבחון מחדש את מידת השימוש במאסר ככלי ענישה ואת האפשרויות לשחרור מוקדם כאמצעי לצמצום הצפיפות בבתי הכלא ולשיקום עבריינים. עם זאת, שיעור נמוך יחסית של אסירים מממשים זכות זו, וחלקם אף מוותרים עליה מראש בשל חסמים שונים, בהם חוסר ידע על ההליך הבירוקרטי ותפיסות אישיות המונעות מהם לפעול לקבלת השחרור המוקדם.

השחרור המוקדם ככלי ענישה ושיקום

השחרור המוקדם משקף תפיסת עולם כוללת בנוגע למדיניות הענישה ותכליתה. בעבר רווחה הגישה הקלאסית לפיה הענישה נועדה להרתיע עבריינים על ידי יצירת מחיר כבד לעבירות. גישה זו ראתה במאסר כלי הכרחי להרחקת עבריינים מהחברה ולהרתעתם מלחזור לפשיעה.

בשנים האחרונות חלה תמורה בתפיסת הענישה, והיא נעה לכיוון גישות שיקומיות הרואות בענישה כלי לשילוב מחדש של האסיר בחברה. שינוי זה נובע מההבנה כי מאסר ארוך טווח אינו בהכרח מפחית את רמת הפשיעה ואף עלול להחמיר את מצבו של האסיר ולפגוע ביכולתו להשתלב מחדש בחברה לאחר שחרורו.

הדרכים לשחרור מוקדם

שחרור מוקדם ממאסר יכול להתבצע בשלושה מסלולים עיקריים:

1. חנינה נשיאותית – אסיר משתחרר ללא תנאים מיוחדים, לרוב מטעמי חסד או בשל מצב בריאותי קשה.
2. שחרור בתנאי התנהגות טובה – אסירים הזוכים לנקודות זכות על התנהגות טובה יכולים להשתחרר מוקדם בהתאם להסדרים חקיקתיים.
3. שחרור מוקדם מבוסס שיקום – אסיר משוחרר בתנאים מגבילים הכוללים פיקוח ושיקום במסגרת הקהילה.

למרות יתרונותיו של השחרור המוקדם, קיימת ביקורת על יכולתה של ועדת השחרורים לנבא את מסוכנותם של אסירים ולצמצם את הסיכון לחזרה לפשיעה (רצידיביזם). עם זאת, השחרור המוקדם מקבל תמיכה ממוסדות בינלאומיים כמו המועצה האירופית, המזהה אותו כאמצעי יעיל לשיקום אסירים ולמניעת חזרה לעבריינות.

ועדת דורנר והשפעתה על מדיניות השחרור המוקדם

בישראל, נקודת המפנה המרכזית בהתייחסות לשחרור מוקדם הייתה החלטת הממשלה מאוקטובר 2011 להקים ועדה ציבורית בראשות השופטת דליה דורנר לבחינת דרכי הענישה והטיפול בעבריינים. מסקנות הוועדה קבעו כי הענישה המבוססת על כליאה והרחקה מהחברה אינה מביאה להפחתת שיעורי הפשיעה או לצמצום הרצידיביזם.

בהתאם לכך, המליצה הוועדה על צמצום השימוש במאסרים והרחבת הענישה החלופית, בדגש על שחרור מוקדם ותכניות שיקום. בעקבות המלצות הוועדה, הוקם צוות בראשות שלמה למברגר מפרקליטות המדינה, אשר הגיע למסקנה כי השחרור המוקדם מהווה כלי חיוני לשיקום אסירים ולשילובם מחדש בחברה.

גישות מרכזיות לשחרור מוקדם

השחרור המוקדם מושתת על שלוש גישות עיקריות:

1. גישת הפיקוח על הפשיעה – רואה באסיר המשוחרר איום על החברה ומצדיקה פיקוח צמוד לאחר שחרורו.
2. גישת הגמול – שמה דגש על חומרת העבירה ודורשת שהעונש יהיה פרופורציונלי למידת האשם של העבריין.
3. גישת השילוב מחדש – מתמקדת בשיקום האסיר ומתן כלים להשתלבותו בקהילה לאחר שחרורו, מתוך הבנה שהשתלבות מוצלחת מפחיתה את הסיכון לחזרה לפשיעה.

הקשר בין מדיניות הענישה למדיניות השחרור המוקדם

מדיניות השחרור המוקדם נגזרת מהתפיסה הכללית של מערכת הענישה. תיאוריית הענישה התוצאתנית טוענת כי הענישה צריכה להיות מוכוונת לתוצאותיה – הפחתת הפשיעה ושיקום העבריינים. מנגד, גישת הגמול רואה בעונש מטרה בפני עצמה, ללא תלות בתוצאותיו החברתיות.

מרבית המדינות נוקטות בגישה משולבת, אשר מאזנת בין עקרונות הגמול והתוצאתנות. בהתאם לכך, קיימים הבדלים בין מדינות בנוגע ליישום השחרור המוקדם, המתבטאים בהגדרת תקופת המאסר המינימלית הנדרשת, סמכויות ועדת השחרורים, תנאי השחרור והפיקוח שלאחריו.

השחרור המוקדם ממאסר הוא כלי חשוב במדיניות הענישה, אך יישומו מושפע ממגוון שיקולים חברתיים, משפטיים ושיקומיים. בעוד מדינות רבות מכירות בחשיבותו של השחרור המוקדם בשיקום עבריינים ובהפחתת צפיפות בבתי הכלא, קיימים עדיין אתגרים ביישומו, בעיקר בנוגע להערכת מסוכנותם של אסירים ולאופן הפיקוח עליהם לאחר השחרור. השיח על השחרור המוקדם בישראל ממשיך להתפתח, כאשר השאלה המרכזית היא כיצד לאזן בין שיקום האסירים להגנה על שלום הציבור.

למידע נוסף בנושא ניתן לעיין בשאלות ותשובות וכן במאמרים משפטיים. סטודנטים למשפטים המעוניינים להעמיק בנושא יכולים להיעזר בליווי כתיבה אקדמית ובקורסים דיגיטליים.