דיני משפחה

הסכם גירושין

הסכם גירושין

תופעת הגירושין בישראל נדונה רבות הן ברמה המשפטית חוקית והן ברמה החברתית. עם זאת, עדיין יש לתת את הדעת לכך ששיעור המתגרשים הישראלים נמצא בעלייה מתמדת. מגמה זו אינה עומדת לטובתו של אלו הנמצאים בתחילת ההליך. לאור אלמנטים דומים בין הארועים, לעיתים נשמעות אמירות אשר משוות את ההתמודדות עם הליך גירושין להתמודדות עם אובדן של קרוב או רע. גירושין, בחלק הארי מן המקרים, אינם מסתיימים באירוע בודד ורגעי, אלא מהווים תהליך ארוך ומורכב. לתהליך זה השפעות מהותיות על תחומים רבים בחייהם של הזוג המתגרש. החל בהשפעות כלכליות ניכרות, וכלה בהשפעות נפשיות וחברתיות. ברור הוא, שכאשר לזוג המתגרש ילדים משותפים, ההשפעות הנ”ל הופכות קשות יותר. ילדים, מעצם טבעם, מגיבים לפרידת הוריהם ולהליך כולו בעוצה רגשית. מכאן, שיש לתת את הדעת בזהירות ובאחריות להשפעות ההליך על הילדים המשותפים ולשמור את טובת הילדים וצמצום הפגיעה בהם כסמן מנחה. 

חשוב להכיר את המצב המשפטי בענייני גירושין בישראל, אשר ייחודי ושונה מהמצב הקיים בשאר מדינות העולם. בעוד שבמדינות העולם קיימת ערכאת שיפוט אחת המוסמכת לדון בתיקי גירושין (במרבית המקרים, בית משפט לענייני משפחה), במדינת ישראל קיימות שתי ערכאות שיפוט מוסמכות. ערכאות אלו נבדלות האחת מן השניה, מבחינת תפיסת עולמן והערכים המשפטיים העומדים בבסיס החלטותיהן. מכאן כמובן, שכל ערכאה תקבל פסיקות שונות, כאשר לכל ערכאה דרך שיפוט שונה משל האחרת. הדין המהותי לפיו פוסק בית הדין הרבני מושתת על המשפט העברי ודיני היהדות, בעוד שהדין המהותי אותו מפעיל בית המשפט לענייני משפחה הוא דין אזרחי-חילוני. במסגרת הדין האזרחי-חילוני, הערכאה האזרחית בוחנת ומנתחת כל מקרה לגופו תוך מתן התייחסות פרטית לאנשים העומדים בצידי המחלוקת. 

מצב בו שתי ערכאות מוסמכות לדון באותו המקרה יוצר מורכבות משפטית רבה וסבוכה בתיקי גירושין. על כן, ראוי ורצוי עוד בטרם פתיחת הליך הגירושין, להיוועץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה לו ידע מעמיק בניהול וייצוג הליכים אלו. ככל שיקדים כל אחד מבני הזוג לפנות לעורך דין מומחה מטעמו, כך ייגברו סיכוייו להשלים הליך גירושין לשביעות רצונו. זאת, לאור מנגנון הנקרא “מרוץ הסמכויות”, לפיו הצד אשר יפעל ראשון לפתיחת תביעה באחת משתי הערכאות לעיל, יהיה הצד אשר יזכה להוביל ולנתב את ההליך וכך אף להשיג יותר החלטות שיפעלו לטובתו.

תופעת מרוץ הסמכויות

כפועל יוצא מתופעת מרוץ הסמכויות המתוארת לעיל, מדגיש משרדינו את החשיבות הרבה שיש לייעוץ מקצועי ולבחינת התיק לאשורו. רק בדרך זו, ניתן יהיה לקבוע האם כדאי ללקוח להגיש את התביעה בערכאה האזרחית או בערכאה הדתית, ולכרוך את הדיון בנושאים השונים לאותה ערכאה. כך ניתן יהיה להבטיח, שבבחינת האינטרסים ידו של הלקוח תהיה על העליונה.

כידוע, הליך הגירושין עצמו וסידור הגט נמצא בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, אך סוגיות נוספות רבות העולות בתיקי גירושין ונקראות בשפה המשפטית “כרוכות” לתיק, נתונות בסמכותן של שתי הערכאות המוזכרות. עניין מזונות הילדים והמדור נמצא בידיו של בית הדין לענייני משפחה (לו הסמכות הראשונית), מלבד מקרים בהם שני הצדדים (בני הזוג) הסכימו לדון בבית הדין הרבני גם בעניין זה, והכל בהתאם לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ”ה-1995חוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד – 1984,  פקודת הנישואין והגירושין (רישום)חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ”ה-1995תקנות בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ”ט-1999 וחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט-1959.

 הסכם הגירושין

אם נרצה שהסכם גירושין יקבל תוקף של הסכם חוקי, יש לכלול בו סעיפים רבים והסדרים מורכבים שמתייחסים לחיים שינהלו בני הזוג לאחר סיום הליך הגירושין. כמובן, שכאשר לזוג המתגרש ילדים משותפים, סיום הקשר הזוגי לא מביא לניתוק מוחלט, ובני הזוג חייבים למצוא הסדר בו הם מנהלים חיי שיתוף מסויימים מבחינת האחריות על הילדים. מכאן, שהסכם הגירושין חשוב מאוד וגיבושו מהווה מלאכה עדינה ומורכבת הדורשת מומחיות וידע רבים. בכל מקרה, הזוג המתגרש חייב לעבור תחילה את אישורו של ההסכם ומתן תוקף חוקי בבית הדין הרבני, או לחלופין, בבית הדין לענייני משפחה. כך או כך, לאחר הליך זה, יצטרכו בני הזוג לעבור את הליך הגט בבית הדין הרבני.

 

הסכם גירושין Read More »

הליך הגירושין והליך הגט

הליך הגירושין והליך הגט

הליך הגירושין והליך הגט:

טקס גירושין בין יהודים שנישאו כדת משה וישראל, מקפל בחובו, הן דרישות מהותיות במסגרתן מבקשים דייני בית הדין הרבני להיות בטוחים בכוונה ובמידת המודעות לצעדים שעושים בני הזוג, והן דרישות טקסיות השאובות מההלכה. ישנם מספר מרכיבים מרכזיים אשר צריכים להתקיים, על מנת שטקס נישואין יקבל תוקף הלכתי ומשפטי, כדלקמן:

בראש ובראשונה, נדרשת הכרעה רצונית-חופשית של בני הזוג באשר למתן הגט ולגירושין; נדרשות התקיימותן של עילות גירושין תקפות, קרי, סיבה מוצדקת לגירושין; נדרשת העלאת דבר הגירושין על הכתב, בכלי כתיבה השייכים לבעל, תוך התמקדות בבני הזוג המתגרשים והקפדה על שמותיהם המדויקים; נדרשת מסירה פיזית של הגט מיד האיש ליד האישה, ואקטיביות האיש במעשה המסירה; נדרשת מודעות לכך שמסירת הגט נעשית לשם גירושין; לבסוף, נדרשת נוכחותם של עדים כשרים בשעת כתיבת הגט וחתימתו, וכן בשעת מסירתו.

סידור הגט

כל הליך הגירושין נערך בבית הדין הרבני. ההליך כולל ארבעה שלבים מרכזיים: השלב הראשון, הליך קביעת השמות, אשר עשוי להיערך במועד נפרד ומוקדם מיתר השלבים. שלושת השלבים הנוספים מהווים למעשה את סידור הגט עצמו וחייבים להיעשות ברצף. השלבים הינם: ביטול המודעות; כתיבת הגט על-ידי הסופר; מסירת הגט.

הליך קביעת שמות

הליך קביעת שמות הינו הליך במסגרתו בית הדין הרבני מברר את שמות הבעל והאישה, לרבות כינוייהם בפי חבריהם הקרובים, וכן את שמות אבותיהם. הבירור לעיל, נעשה על ידי חקירת בני הזוג ועדים רלוונטיים אשר במקרים רבים קרובים לבני הזוג. לפיכך, לשלב בירור השמות כל אחד מבני הזוג יצטרך להביא עד. בירור השמות נעשה על מנת לקבוע אילו שמות לכתוב בכתב הגט עצמו, כאשר טעות בכתיבת השמות גוררת פסילת הגט כולו. על כן, לתהליך כתיבת השמות יש חשיבות הלכתית מכרעת. 

ביטול המודעות

במסגרת שלב ביטול המודעות, בית הדין הרבני מתחקר את בני הזוג המתגרשים על מנת לוודא כי הם מתגרשים מרצונם החופשי. וידוא זה נחוץ לבית הדין הרבני, משום שעל פי ההלכה, גט שניתן שלא מרצון חופשי הינו גט פסול. על מנת לוודא כי בני הזוג פועלים מתוך רצון חופשי מלא, בית הדין חוזר בפניהם על כל השלכות מתן הגט ומוודא כי הם מבינים אותן לאשורן. רק לאחר שדייני בית הדין גמרו בדעתם, והשתכנעו כי בני הזוג פונים לגירושין מתוך רצון חופשי ואותונטי, מתחיל הליך ביטול המודעות. על מנת להבין את הליך ביטול המודעות, ראוי תחילה, להבהיר את המשמעות הטרמינולוגית של המילה “מודעה” בהקשר של גירושין. בהקשר זה, “מודעה” היא כל הצהרה שאומר אדם לגבי כוונותיו העתידיות ולה תוקף משפטי של התחייבות. ביטול המודעות נועד לבטל את כל ההתחייבויות הקודמות ופתיחת “דף משפטי” חדש וחלק. ראוי לציין, כי מדובר בביטול ההתחייבויות הנוגעות להליך הגירושין לגופו בלבד, ולא להתחייבויות אחרות כדוגמת הסכמים הנוגעים ליחסי ממון או הסדרי משמרות. ביטול המודעות בפועל, מתבצע על ידי בקשה טקסית של הבעל כי יבוטלו כל המודעות באשר לגט.

כתיבת הגט

השלב הבא הוא כתיבת הגט הנעשית על ידי האיש המגרש והסופר (אמן המתמחה בכתיבת קודש יהודית). הכתיבה נעשית בחדר נפרד המיועד לכך, ודורשת את נוכחות האיש המגרש ושני עדים נוספים. שלב הכתיבה דורש הקפדה על אלמנטים טקסיים רבים השאובים מההלכה היהודית. 

מתן הגט לאישה

לאחר כתיבת הגט מתבצעות מספר בדיקות קפדניות של דייני בית הדין הרבני, על מנת לוודא כי כתב הגט תקין ולא נפל בו פגם. לאחר הבדיקה המדוקדקת, ניתן לגשת לחלק הטקסי ביותר של ההליך כולו – מסירת הגט מידי האיש לידי האישה. ככל שלב משלבי הליך הגירושין, גם מסירת הגט נדרשת להתבצע באופן הלכתי מדויק. מתבצע טקס בעל פרטים רבים, עליהם נדרשים המתגרשים להקפיד, בו מניח האיש את כתב הגט בידי האישה ובסופו הליך הגירושין תם ובני הזוג אינם נשואים עוד.     

הליך הגירושין והליך הגט Read More »

דיני המשפחה במשפט הישראלי

דיני המשפחה במשפט הישראלי

דיני המשפחה, באופן טבעי, הם  מערכת החוקים והכללים אשר חודרים באופן הבוטה ביותר מבין כל ענפי המשפט, לאינטימיות של בני האדם – משפחתיות, זוגיות וכיוצא באלו. על כן, מובן, כי לדיני המשפחה השלכות מהותיות על החברה, ותפקיד חשוב בגיבוש ערכיה. לאור המשמעויות המהותיות האלו על הציבור בישראל, ולאור שיעור הזוגות המתגרשים ההולך וגדל מיום ליום, הופך תחום דיני המשפחה לאחד מענפי המשפט אשר מעסיקים כל אחד ואחד מאזרחי המדינה. 

מדובר בתחום בו כל מקרה הינו בעל הנסיבות הייחודיות לו, ובכל עת, מתעוררות שאלות רבות, אשר שבות ומתעוררות בתצורות שונות בכל מקרה לגופו. המדובר בשאלות הנוגעות לכל אזרח ואזרח, כגון: האם כדאי לערוך הסכם ממון טרום נישואין, באיזו מסגרת כדאי להינשא, היכן כדאי לנהל הליכים משפטיים, כיצד קובעים גובה מזונות ילדים, מהו הליך וגישור ועוד רבים כיוצאים באילו. לאור המורכבות הרבה של תחום דיני המשפחה, ייעוץ מקצועי איכותי ונכון תלוי בעובדות המדויקות של כל מקרה לגופו ודורש ניסיון והתמקצעות. 

הדין החל

דיני המשפחה הם הענף המשפטי היחיד בישראל, שמקורות הדין המהותי החלים בו וערכאות השיפוט המוסמכות לדון בו, נקבעים בהתאם להשתייכות הדתית של בעלי הדין בהליך. דהיינו, הכללים אשר יחולו על מקרה פלוני וערכאת השיפוט אשר תהיה מוסמכת לדון בו, נקבעים על פי דתו של בעל הדין. כך, תביעת גירושין של בני זוג נוצריים תידון בהתאם לדין הנוצרי בית הדין הכנסייתי, ואילו תביעת גירושין של בני זוג יהודים תידון בהתאם לדין תורה בבית הדין הרבני.       

במקביל למערכת הדינים המתוארת, חוקק בישראל חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 (להלן: “החוק האזרחי”), המשמש חקיקה אזרחית טריטוריאלית משלימה כדין מהותי במקרים בהם בעלי הדין משוללי דת. כמו כן, קיימים בישראל בתי משפט אזרחיים לענייני משפחה, בעלי סמכות שיפוט מקבילה לבתי הדין הדתיים בחלק מענייני המשפחה. אמה מה, מעטים המקרים בהם מופעל הדין המהותי השאוב מהחוק האזרחי. זאת, מאחר שהחוק האזרחי אינו חל על יהודים, מוסלמים, ושאר העדות הדתיות המוכרות בישראל. 

ראוי לציין, כי אף שמצב הדברים המתואר למעלה הוא הדין הנוהג במדינת ישראל כיום, יש הגורסים כי ייתכנו דרכים משפטיות להחלת החוק האזרחי על כלל האוכלוסייה בישראל. המחזיקים בעמדה זו טוענים, כי ניתן להפעיל פרשנות יצירתית של החוק האזרחי, כך שהדין שמצוי בו יגבור על הדין הדתי. עם זאת, טענות ומגמות אלו טרם נבחנו על ידי בית המשפט העליון. 

ערכאות השיפוט

חשוב להבין את המשמעות הרבה שיש לערכאה השיפוטית הדנה במקרה פלוני. זאת, גם כאשר שתי ערכאות השיפוט מפעילות את אותה מערכת דינים מהותית. משמעות אשר נובעת מהתנגשות ערכים בין שתי מערכות השיפוט. קיים פער תהומי בין התשתית הערכית-נורמטיבית העומדת בבסיס החלטותיו של שופט בבית המשפט האזרחי לבין זו העומדת בבסיס החלטותיו של דיין בבית הדין הרבני. יוצא איפוא, שגם כאשר מקרה פלוני חס תחת אותה מערכת דינים, התוצאה של ההליך תהא שונה בתכלית, בהתאם לערכאה השיפוטית שבה נדון המקרה. 

אפשרויות נישואין בישראל

כפי שניתן להבין, הדין המהותי אשר חל על החלק הארי של הציבור בישראל הוא הדין שבהלכה היהודית. כיום, על פי ההלכה, אב חייב בכל צרכי ילדיו היהודים עד גיל 15, ללא קשר ליכולתו הכלכלית. באשר לילדים מעל לגיל 15, חיוב שני ההורים במזונות הוא מדיני צדקה בלבד. קרי, שני ההורים מחויבים לתת “צדקה” (תשלום תקופתי מסוים) לילדיהם. החיוב המלא של אב במזונות ילדיו הוא ב”צרכים ההכרחיים” שלהם. “צרכים הכרחיים” נקבעו בפסיקה ככאלו הכוללים הוצאות בגין כלכלה, מדור, ביגוד, הנעלה, בריאות וחינוך. החיוב בגין מזונות מדיני צדקה, נקבע עבור ילדים מגיל 15 עד 18. חישוב מזונות אלו לוקח בחשבון את הכנסת האב והכנסת האם, כאשר הוצאות מזונות אלו, מחולקים ביניהם ביחסיות מתאימה.

דיני המשפחה במשפט הישראלי Read More »

הסכם ממון טרום נישואין

דוגמה להסכם ממון טרום נישואין

הסכמי ממון בין בני זוג עשויים להכיל סעיפים בנושאים שונים ומגוונים, בהתאם לרצון בני הזוג. כמובן, שבנוסף לרצון הצדדים, נסיבות המקרה של כל זוג וזוג, משפיעים אף הם על תוכן הסכם מעין זה. כך לדוגמה, הסכם ממון טרום נישואין בין בני זוג שלא נישאו בעבר ואין להם ילדים, יהיה שונה מהסכם ממון בין בני זוג אשר התגרשו ולכל אחד מהם יש ילדים משלו. מאפיין נוסף לו השפעה מהותית על סוג הסכם הממון ומרכיביו, הוא כמות הרכוש והזכויות איתם מגיעים בני הזוג לחיים המשותפים.

להלן דוגמה להסכם ממון בין בני זוג שטרם נישאו בעבר:

 

הסכם ממון טרום נישואין

שנערך ונחתם ביום XXX לחודש XXX לשנת XXX

בין: ________ 

ת.ז. _________

שגר ב __________

(להלן – “האישה“)   מצד אחד;

לבין: ___________ 

ת.ז. _________

שגר ב __________

(להלן – “הבעל“)                         מצד שני;

הואיל: והצדדים הינם רווקים;
והואיל: וברצון הצדדים לבוא ביניהם בברית הנישואין, לגור ולחיות יחדיו כבעל ואישה במשק-בית משותף;
והואיל: והצדדים מתעתדים להינשא זה לזה כדת משה וישראל ביום XXX;
והואיל: ולצדדים רכוש ו/או זכויות, אשר בדעתם שלא להכניס לשיתוף שייווצר ביניהם כתוצאה מברית הנישואין;
והואיל: והצדדים מעוניינים להסדיר ביניהם את יחסיהם הממוניים ואת יתר מכלול היחסים, טרם תחילת חיי הנישואין והחיים המשותפים, הכול כמפורט להלן בהסכם זה.

לפיכך הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:

 

  1. מבוא
    המבוא להסכם זה ונספחו מהווים חלק בלתי נפרד הימנו ובחזקת תנאים מתנאיו.

  2. הגדרות:
    זכויות” בהסכם זה, משמע – כל זכות קיימת, ובכלל זאת רכוש ו/או נכסים, הן דניידי והן דלא-ניידי, כספים, לרבות זכויות לקבלת כספים, פיקדונות, ניירות-ערך, מניות, אגרות-חוב, פיצויים, שילומים, תגמולים, קנין רוחני, הכנסות וזכויות אחרות, מכל סוג ומין שהוא, בין בישראל ובין מחוצה לה, לרבות פירות פירותיהן והשבחת השבחותיהן של זכויות כאמור.

    חובות” בהסכם זה, משמע –  כל חוב קיים, כספי ו/או אחר, ובכלל זאת חוב שנוצר ו/או נובע מהתקופה שלפני ברית הנישואין, קצוב ו/או בלתי קצוב, לכל צד שלישי, בין אם פסוק ובין אם בלתי פסוק, לרבות בקשר לזכויות ו/או רכוש ו/או נכסים של מי מהצדדים, חובות ו/או התחייבויות בגין שטרות, הסכמים וחוזים, דמי נזק, פיצויים, הוצאות, מכל סוג ומין שהוא, בין בישראל ובין מחוצה לה, לרבות הפרשי ריבית והצמדה והוצאות אחרות בגין חובות כאמור.

  3. ההסדר
    3.1 האישה היא בעלת הזכויות הרשומה של דירה המצויה ברחוב XXX, הידועה כנכס מקרקעין בגוש XXX, חלקה XXX, תת-חלקה XXX (להלן – “הדירה“).

    3.2 הצדדים מצהירים ומסכימים בזה, כי כל זכויותיה של האישה בדירה (לרבות כל חלק יחסי ברכישת דירה), הינה, ותישארנה בעתיד, בבעלות בלעדית של
    האישה, כלפני הנישואין, אין, וגם לא יהיה, בנישואיהם ובחייהם המשותפים כדי להעניק לגבר זכויות עתידיות כל שהן בקשר אל הדירה, מכל מין וסוג שהוא, ללא יוצא מן הכלל.

    3.3 מובהר בזה, לגבי זכויות האישה בדירה, כאמור בסעיפים 3.1 ו- 3.2 לעיל, כי גם במקרה שהאישה תמכור את הדירה, תחולנה כל ההוראות שבסעיף 3.4 לעיל גם לגבי התמורה שתתקבל כתוצאה מכך, לרבות, אך לא רק, מצב בו תופקד התמורה בחשבון נפרד על-שם האישה.

    3.4 מוצהר ומוסכם בזה, כי כל זכויות ו/או חובות ו/או רכוש של כל אחד מהצדדים, מכל סוג ומין שהוא, הרשומים על-שם מי מהצדדים ו/או מצויים בבעלותם לפני הנישואין, לפי הענין, ובכלל זאת, בין היתר, המיטלטלין, המכוניות וחשבונות בנק של כל אחד מהצדדים, וכן אחרים, אשר אינם מפורטים בהסכם זה, יישארו בגדר בעלותו ו/או ישויכו, לפי הענין, באופן בלעדי, לאותו הצד, הרשום כבעליהם, לפי כל רישום, המתנהל על-פי כל דין, או שהינו בעליהם, על-פי דין, וכי אין, וגם לא יהיה, בנישואיהם ובחייהם המשותפים כדי לשנות מזכויותיו ו/או חובותיו ו/או רכושו של כל צד ו/או להקנות לצד השני אילו שהם זכויות ו/או דרישות ו/או תביעות לגביהם.

    3.5 למען הסר ספק, הצדדים מצהירים ומסכימים בה, כי שווים של זכויות ו/או חובות ו/או רכוש כל אחד מהצדדים מלפני הנישואין, מכל סוג ומין שהוא, ללא יוצא מן הכלל, לא יאוזן ביניהם, והם מביעים בזה את אי-הסכמתם להסדר איזון משאבים בזכויות ו/או בחובות ו/או ברכוש כאמור לעיל לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973 (להלן – “החוק“), בין עם פקיעת חייהם המשותפים ובין בכל מועד אחר.

    3.6 מוצהר ומובהר בזה, כי היה ולמרות כל האמור בהסכם זה בדעת הצדדים יהיה ליצור שיתוף בזכויות ו/או בחובות ו/או ברכוש כל שהם, הרי שהם יירשמו ו/או יועברו על-שם שניהם במשותף, או בחלקים שווים ביניהם, לפי החלטת הצדדים בכתב ובחתימת שניהם, באותה עת.

  4. רכוש משותף
    מובהר ומוסכם בזה, כי פרט לזכויות ו/או לחובות ו/או לרכוש, אשר לגביהם תחולנה ההוראות האמורות לעיל בהסכם זה, הרי שכל יתר הזכויות והרכוש, אשר יירכשו לאחר ובמהלך נישואיהם וחייהם המשותפים של הצדדים ייחשבו כמשותפים ובמקרה של פירוד יחולקו ביניהם בחלקים שווים, בין אם בכסף ובין אם בעין, או לפי החלטת הצדדים, באותה עת.

  5. הוראות לענין כל הסדר

    1.1 הסכם זה מבטל באופן מוחלט כל הסכם ו/או התחייבות ו/או הבטחה ו/או מצג ו/או אמירה, בין אם בכתב בין אם בעל-פה ובין אם בדרך של התנהגות, אם וככל שנעשו ע”י מי מהצדדים, לפני חתימת הסכם זה.

    1.2 הצדדים מסכימים בזה, כי כל שינוי ו/או תיקון ו/או תוספת ו/או גריעה ביחס להסכם זה יהיו חייבים להיעשות ביניהם בכתב ובחתימת שני הצדדים ולא תישמע מכל צד טענה, כי הסכימו באופן אחר על שינוי, כאמור, בהסכם זה.

    1.3. הצדדים מתחייבים לשתף ביניהם פעולה ולפעול בתום-לב ובדרך המקובלת למילוי הסכם זה.

    1.4 הצדדים מתחייבים להיות נאמנים זה לזה.

  6. אישור ההסכם
    הצדדים יפנו בהקדם, לפני בואם בברית הנישואין, לבית משפט לענייני משפחה בראשון-לציון ויתייצבו בכל מועד שייקבע לצורך מתן אישור להסכם זה, לפי חוק יחסי ממון.

  7. סמכות שיפוט
    הסמכות הייחודית והבלעדית לשפוט ולהכריע בכל מקרה של מחלוקת ו/או סכסוך ביחס להסכם זה, לרבות פירושו, הפרתו ואכיפתו, וכן בכל ענין הנובע מחייהם המשותפים של הצדדים, תוקנה לבית המשפט לענייני משפחה, במקום מושבם המשותף האחרון של הצדדים.

  8. שונות
    הצדדים מצהירים בזה, כי קראו הסכם זה, וכי הבינו את תוכנו, משמעותו ותוצאותיו.
    הצדדים מצהירים בזה, כי הם חותמים על הסכם זה מרצונם הטוב, בהסכמתם החופשית, בצלילות דעת, ללא כל אונס ו/או כפיה ו/או השפעה בלתי הוגנת.


ולראיה באו בזה הצדדים על החתום
במקום ובתאריך הנקובים בראש ההסכם:

XXX – הבעל     XXX- האישה

הסכם ממון טרום נישואין Read More »

גירושין

גירושין

המצב המשפטי בענייני גירושין בישראל ייחודי ושונה מהמצב הקיים בשאר מדינות העולם. בעוד שבמדינות העולם קיימת ערכאת שיפוט אחת המוסמכת לדון בתיקי גירושין (במרבית המקרים, בית משפט לענייני משפחה), במדינת ישראל קיימות שתי ערכאות שיפוט המוסמכות לדון בעניין זה. ערכאות אלו נבדלות האחת מן השניה, מבחינת תפיסת עולמן והערכים המשפטיים העומדים בבסיס החלטותיהן. מכאן כמובן, שבכל ערכאה תתקבלנה פסיקות שונות, כאשר לכל ערכאה דרך שיפוט שונה משל האחרת. הדין המהותי לפיו פוסק בית הדין הרבני מושתת על המשפט העברי ודיני היהדות, בעוד שהדין המהותי אותו מפעיל בית המשפט לענייני משפחה הוא דין אזרחי-חילוני. במסגרת הדין האזרחי-חילוני, בית המשפט לענייני משפחה בוחן ומנתח כל מקרה לגופו תוך מתן התייחסות פרטית לאנשים העומדים בצידי המחלוקת. 

מצב זה, בו שתי ערכאות מוסמכות לדון באותו המקרה יוצר מורכבות משפטית רבה וסבוכה בתיקי גירושין. על כן, ראוי ורצוי להיוועץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה עוד בטרם פתיחת הליך הגירושין. ככל שיקדים כל אחד מבני הזוג לפנות לעורך דין מומחה בתחום, כך ייגברו סיכוייו להשלים הליך גירושין לשביעות רצונו. זאת, לאור מנגנון הנקרא “מרוץ הסמכויות”, לפיו הצד אשר יפעל ראשון לפתיחת תביעה באחת משתי הערכאות לעיל, יהיה הצד אשר יזכה להוביל ולנתב את ההליך וכך אף להשיג יותר החילטות שיפעלו לטובתו.  

כפי שניתן להבין, לבחירת הערכאה אליה יבחר בן הזוג הראשון לגשת, משמעות מכרעת על ההליך כולו. כידוע, הליך הגירושין עצמו וסידור הגט נמצא בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, אך סוגיות נוספות רבות העולות בתיקי גירושין ונקראות בשפה המשפטית “כרוכות” לתיק, נתונות בסמכותן של שתי הערכאות המוזכרות. עניין מזונות הילדים והמדור נמצא בידיו של בית הדין לענייני משפחה (לו הסמכות הראשונית), מלבד מקרים בהם שני הצדדים (בני הזוג) הסכימו לדון בבית הדין הרבני גם בעניין זה.  

 הסכם הגירושין

בכדי שהסכם גירושין יקבל תוקף ויהא הסכם חוקי, יש לכלול בו סעיפים רבים והסדרים סבוכים אשר מתייחסים לחיים המשותפים שינהלו בני הזוג לאחר סיום ההליך. שהרי כמובן, שכאשר לזוג המתגרש ילדים משותפים, סיום הקשר הזוגי אינו מהווה סיום ההתקשרות בין הצדדים, ובני הזוג יהיו חייבים למצוא הסדר בו הם מנהלים חיי שיתוף מסויימים באחריותם על ילדיהים המשותפים. על כן, הסכם הגירושין חשוב במיוחד וגיבושו מהווה מלאכה עדינה ומורכבת הדורשת מומחיות רבה. כך או כך, הזוג המתגרש חייב לעבור תחילה את אישורו של ההסכם ומתן תוקף חוקי. אישור ההסכם ומתן התוקף החוקי, יכול שיתבצע הן בבית הדין הרבני והן בבית הדין לענייני משפחה. לאחר הליך זה, יצטרכו בני הזוג לעבור את הליך הגט בבית הדין הרבני.

 הסכם גירושין אשר נחתם בהסכמת הצדדים וקיבל תוקף משפטי של פסק דין על ידי בית המשפט לא ניתן לביטול, אלא במקרים בהם יוכח כי הוא נעשה בחוסר תום לב, בכפייה או בהטעיה מכוונת מצד אחד מבני הזוג. 

גירושין Read More »

אפוטרופוסות

אפוטרופוסות

אפוטרופוסות הינה הזכות והחובה להגן, לדאוג ולנהל את ענייניו של החסוי, אשר אינו יכול לדאוג לענייניו דרך קבע או דרך ארעי, וזאת באופן בו אדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין. האופטרופוס ממונה על ידי ביהמ”ש, כאשר מתרחשות הנסיבות המצוינות ב- “חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962” (להלן: “החוק”). החוק האמור, מסמיך את האפוטרופוס לנקוט בכל פעולה הנדרשת למילוי תפקידיו, למעט פעולות מסויימות הדורשות אישורו של ביהמ”ש.  


אפוטרופסות טבעית:

הפרק השני לחוק, קובע את חובותיהם וזכויותיהם של הורים בתור אפוטרופוסים על ילדיהם הקטינים. כלשון החוק, מעמדם של ההורים לגבי ילדיהם הקטינים הינו “אפוטרופוסות טבעית”. גם אפוטרופוסות זו, ככל אפוטרופסות, כוללת בצידה חובות לצד זכויות. כך לדוגמה, ההורים חייבים לדאוג לצרכי הקטין, לרבות לימודיו, חינוכו, הכשרתו לעבודה, שמירה על נכסיו, ניהול כספיו, קביעת מקום מגוריו ולמי תינתן הסמכות לייצגו. 

ראוי לציין, כי “אפוטרופוסות טבעית” מחייבת לנהוג בענייני הקטין תוך מתן משקל מרכזי לעיקרון טובת הילד בכל החלטה וסוגיה העומדת על הפרק. החוק קובע, כי על האפוטרופוסים הטבעיים לנהוג “כדרך שהורים מסורים היו נוהגים”. בנוסף, סעיף 18 לחוק מגדיר את אופן שיתוף הפעולה שעל ההורים לנקוט. בהתאם לסעיף, ההורים צריכים לקבל החלטות הנוגעות לקטין מתוך הסכמה, וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד שלא הוכח כי ההפך הוא הנכון. ברם, במקרים בהם הורה נדרש לפעול במהרה או בדחיפות, רשאי הוא לקבל החלטות על דעת עצמו. 

מינוי אפוטרופוס:

החוק קובע מהן הנסיבות המחייבות מינויו של אפוטרופוס על ידי ביהמ”ש, וכן, מי כשיר למינוי זה. זאת, תוך מתן דגש על טובתו של החסוי, בבחירת האדם המתאים ביותר לדאוג ולטפל בענייניו. מקרים המחייבים מינוי זה: קטין אשר שני הוריו מתו או הוכרזו פסולי דין; פסולי דין; בוגר בעל צרכים מיוחדים אשר אינו מסוגל לנהל ענייניו; עובר וכו’. החוק קובע כי יחיד, תאגיד והאפוטרופוס הכללי הינם הכשירים למינוי. 

פסול דין:

החוק קובע כי ביהמ”ש רשאי להכריז “פסול דין” על “אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לעניינים”. הכרזה על “פסול דין” תיעשה לאחר הגשת בקשה של קרובי משפחתו של האדם או בן זוגו, וזאת רק לאחר שביהמ”ש שמע את האדם או נציגו. כאשר אדם מוכרז “פסול דין”, כל פעולה משפטית הנוגעת לעניינו טעונה את הסכמת נציגו. זאת ועוד, ניתן לבטל הכרזה זו, כאשר לא הייתה מוצדקת בעת הכרזתה או כאשר תנאיה חדלו להתקיים. הפעולות המשפטיות הנעשות על ידי פסולי דין טעונות אישורו של האפוטרופוס, כאשר אישורים אלו יכולים להינתן לפני ביצוע הפעולה, במהלכה, ואף בדיעבד.

אפוטרופוסות חלקית:

להבדיל מאפוטרופוסות כללית, הכוללת אפוטרופסות על כל תחומי החיים- גוף ורכוש כאחד (כפי שניתן לראות באחריות הורים על ילדיהם הקטנים), אפוטרופוסות חלקית הינה אפוטרופסות המוגדרת באופן ספציפי על תחומי אחריות מסויימים. לדוגמה, הטלת האחריות על גופו של אדם בלבד או רכושו של אדם בלבד. החוק קובע מפורשות, כי במקרים בהם מינוי האפוטרופוס אינו לאדם קטין או לפסול דין, עליו לדאוג לעניינים הקשורים לתחומי אחריות ספציפיים בלבד בהתאם להנחיות שנמסרו לו על ידי ביהמ”ש.

אפוטרופוס לקשישים:

ביהמ”ש קבע שלושה מקרים עיקריים המחייבים מינוי אפוטרופוס לקשיש: קשיש הסובל ממחלת נפש או לקות שכלית ומנטאלית קבועה הפוגעת בתפקודו הקוגניטיבי, כגון אלצהיימר ודמנציה, המונעים ממנו ליפות את כוחו של אדם אחר בכדי שיטפל בצרכיו; אדם סיעודי אשר אינו יכול לדאוג לענייניו, בין אם חלקם ובין אם כולם, בצורה קבועה או זמנית, עקב מצב בריאותי ותפקודי ירוד; מצב בו הקשיש מנוצל על ידי אדם בו הוא תלוי אשר מנצל את חולשתו. תפקידו של אפוטרופוס זה הינו לדאוג לרווחתו של הקשיש, לקבל החלטות עבורו ואף לפעול למענו ובמקומו. 

חובת האפוטרופוס:

החוק קובע מספר חובות המוטלות על האפוטרופוס בעת מילוי תפקידו: ניהול כספים ונכסים של החסוי, אשר אינם מיועדים לצרכיו השוטפים, כך שיישמרו ערכם ופירותיהם העתידים, וזאת בהתאם להנחיות הקבועות בחוק; הגשת פרטה (אינוונטר) לאפוטרופוס הכללי, הכוללת את כל נכסיו וחובותיו של החסוי, נכון ליום המינוי, בצירוף האסמכתאות הנדרשות, וזאת לא יאוחר מ 30 יום מיום מינויו; אחריות לכל נזק שנגרם לחסוי או לרכושו, למעט אם פעל בתום לב לטובתו של החסוי או בהתאם להוראות ביהמ”ש; בעת סיום תפקידו, בין אם פוטר או התפטר, עליו למסור לחסוי או למי שקבע ביהמ”ש את כל נכסי החסוי, וכן את המסמכים הנוגעים להם, הנמצאים בידו או בפיקוחו.

זכויות האפוטרופוס:

החוק קובע מספר זכויות המוענקות לאפוטרופוס בעת מילוי תפקידו: הוצאות סבירות לצורך מילוי תפקידו וכן מתן שכר באישורו של ביהמ”ש אם הדבר נדרש בנסיבות העניין, כאשר הוצאות אלו ימומנו באמצעות נכסיו ורכושו של החסוי; אין זה תפקידו לדאוג למזונותיו של החסוי מתוקף תפקידו; זכאות לימי מחלה לצורך סיוע לאדם עם מוגבלות בהתאם לתנאים הקבועים ב-“חוק דמי מחלה, התשל”ו-1976”. 

אפוטרופוסות Read More »

error: התוכן באתר זה מוגן.

ברוכים הבאים!

אנא ענו על מספר שאלות קצרות

ליצירת קשר בוואטסאפ, לחצו כאן
דילוג לתוכן