תופעת הגירושין בישראל נדונה רבות הן ברמה המשפטית חוקית והן ברמה החברתית. עם זאת, עדיין יש לתת את הדעת לכך ששיעור המתגרשים הישראלים נמצא בעלייה מתמדת. מגמה זו אינה עומדת לטובתו של אלו הנמצאים בתחילת ההליך. לאור אלמנטים דומים בין הארועים, לעיתים נשמעות אמירות אשר משוות את ההתמודדות עם הליך גירושין להתמודדות עם אובדן של קרוב או רע. גירושין, בחלק הארי מן המקרים, אינם מסתיימים באירוע בודד ורגעי, אלא מהווים תהליך ארוך ומורכב. לתהליך זה השפעות מהותיות על תחומים רבים בחייהם של הזוג המתגרש. החל בהשפעות כלכליות ניכרות, וכלה בהשפעות נפשיות וחברתיות. ברור הוא, שכאשר לזוג המתגרש ילדים משותפים, ההשפעות הנ”ל הופכות קשות יותר. ילדים, מעצם טבעם, מגיבים לפרידת הוריהם ולהליך כולו בעוצה רגשית. מכאן, שיש לתת את הדעת בזהירות ובאחריות להשפעות ההליך על הילדים המשותפים ולשמור את טובת הילדים וצמצום הפגיעה בהם כסמן מנחה. 

חשוב להכיר את המצב המשפטי בענייני גירושין בישראל, אשר ייחודי ושונה מהמצב הקיים בשאר מדינות העולם. בעוד שבמדינות העולם קיימת ערכאת שיפוט אחת המוסמכת לדון בתיקי גירושין (במרבית המקרים, בית משפט לענייני משפחה), במדינת ישראל קיימות שתי ערכאות שיפוט מוסמכות. ערכאות אלו נבדלות האחת מן השניה, מבחינת תפיסת עולמן והערכים המשפטיים העומדים בבסיס החלטותיהן. מכאן כמובן, שכל ערכאה תקבל פסיקות שונות, כאשר לכל ערכאה דרך שיפוט שונה משל האחרת. הדין המהותי לפיו פוסק בית הדין הרבני מושתת על המשפט העברי ודיני היהדות, בעוד שהדין המהותי אותו מפעיל בית המשפט לענייני משפחה הוא דין אזרחי-חילוני. במסגרת הדין האזרחי-חילוני, הערכאה האזרחית בוחנת ומנתחת כל מקרה לגופו תוך מתן התייחסות פרטית לאנשים העומדים בצידי המחלוקת. 

מצב בו שתי ערכאות מוסמכות לדון באותו המקרה יוצר מורכבות משפטית רבה וסבוכה בתיקי גירושין. על כן, ראוי ורצוי עוד בטרם פתיחת הליך הגירושין, להיוועץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה לו ידע מעמיק בניהול וייצוג הליכים אלו. ככל שיקדים כל אחד מבני הזוג לפנות לעורך דין מומחה מטעמו, כך ייגברו סיכוייו להשלים הליך גירושין לשביעות רצונו. זאת, לאור מנגנון הנקרא “מרוץ הסמכויות”, לפיו הצד אשר יפעל ראשון לפתיחת תביעה באחת משתי הערכאות לעיל, יהיה הצד אשר יזכה להוביל ולנתב את ההליך וכך אף להשיג יותר החלטות שיפעלו לטובתו.

תופעת מרוץ הסמכויות

כפועל יוצא מתופעת מרוץ הסמכויות המתוארת לעיל, מדגיש משרדינו את החשיבות הרבה שיש לייעוץ מקצועי ולבחינת התיק לאשורו. רק בדרך זו, ניתן יהיה לקבוע האם כדאי ללקוח להגיש את התביעה בערכאה האזרחית או בערכאה הדתית, ולכרוך את הדיון בנושאים השונים לאותה ערכאה. כך ניתן יהיה להבטיח, שבבחינת האינטרסים ידו של הלקוח תהיה על העליונה.

כידוע, הליך הגירושין עצמו וסידור הגט נמצא בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, אך סוגיות נוספות רבות העולות בתיקי גירושין ונקראות בשפה המשפטית “כרוכות” לתיק, נתונות בסמכותן של שתי הערכאות המוזכרות. עניין מזונות הילדים והמדור נמצא בידיו של בית הדין לענייני משפחה (לו הסמכות הראשונית), מלבד מקרים בהם שני הצדדים (בני הזוג) הסכימו לדון בבית הדין הרבני גם בעניין זה, והכל בהתאם לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ”ה-1995, חוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד – 1984,  פקודת הנישואין והגירושין (רישום), חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ”ה-1995, תקנות בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ”ט-1999 וחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט-1959.

 הסכם הגירושין

אם נרצה שהסכם גירושין יקבל תוקף של הסכם חוקי, יש לכלול בו סעיפים רבים והסדרים מורכבים שמתייחסים לחיים שינהלו בני הזוג לאחר סיום הליך הגירושין. כמובן, שכאשר לזוג המתגרש ילדים משותפים, סיום הקשר הזוגי לא מביא לניתוק מוחלט, ובני הזוג חייבים למצוא הסדר בו הם מנהלים חיי שיתוף מסויימים מבחינת האחריות על הילדים. מכאן, שהסכם הגירושין חשוב מאוד וגיבושו מהווה מלאכה עדינה ומורכבת הדורשת מומחיות וידע רבים. בכל מקרה, הזוג המתגרש חייב לעבור תחילה את אישורו של ההסכם ומתן תוקף חוקי בבית הדין הרבני, או לחלופין, בבית הדין לענייני משפחה. כך או כך, לאחר הליך זה, יצטרכו בני הזוג לעבור את הליך הגט בבית הדין הרבני.