ההסבר ההלכתי לתופעת סרבנות גט
חשוב להבין, כי דיני המשפחה במדינת ישראל נבדלים ממרבית ענפי המשפט במדינה, בכך שמקורות הדין המהותי החלים עליהם נקבעים בהתאם להשתייכות הדתית של המתדיינים. על כן, הדין החל על ענייני נישואין וגירושין במדינת ישראל הוא “הדין האישי” של הזוג הנשוי (“הדין האישי” הוא דין שמקורו בדת, ואשר נקבע בהתאם להשתייכות הדתית של הזוג המתגרש). יוצא אפוא, שהדין החל על זוג יהודי אשר עומד בפני הליך גירושין הוא “הדין האישי” המתאים לו, הלא הוא הדין מן המשפט העברי – דין תורה. לפי דין תורה, גירושין בין יהודים נעשים על ידי מסירת גט מהבעל לאשתו מתוך רצונו של הבעל (משנה יבמות יד,א). בנוסף, לפי דין דרבנן, אשר כלול במשפט העברי, גירושין אינם מתקיימים ללא הסכמת האישה. דהיינו, יוצא, שעל פי החוק במדינת ישראל, גירושין יכולים להיעשות רק מתוך הסכמה הדדית. מצב דברים זה, הוא המקור לתופעת סרבנות הגט.
משמעויות של סרבנות גט
אם כן, למדנו כי אדם יהודי אשר מעוניין להתגרש מבן זוג אליו הוא נשוי כדת משה וישראל, עשוי להישאר מסורב גט בשל סירוב הצד השני. כאמור, במצב זה, לבן הזוג אשר מעוניין להתגרש נשללת האפשרות להתחתן בשנית לבן זוג חדש. כמו כן, צאצאיהם של אישה עגונה מקבלים על פי הדין העברי מעמד של “ממזרים”, על כל השלכותיו של מעמד זה. לאור החשיבות הגדולה של קבלת גט בהתאם לדין העברי, התפתחה התופעה אשר קיבלה את הכינוי “סרבנות גט” אשר נובעת ממניעים רבים ושונים של סרבני הגט.
סנקציות “הרחקות דרבנו תם”
סוג נוסף של סנקציות שבית הדין הרבני עשוי להפעיל הוא “הרחקות דרבנו תם”. סנקציות אלו רלוונטיות בעיקר לציבור דתי, מאחר שמדובר במקרים בהם בית הדין מגייס את הציבור להפעיל לחץ “פאסיבי” על הבעל הסרבן, באמצעות איום כלכלי או חברתי. כך לדוגמה, בקהילה דתית, נמנע הגבאי מלהעלות את הבעל לתורה ולמנות אותו כחלק מהמניין; שם הבעל מתפרסם, ואנשי המקום מחרימים את עסקיו ומנדים אותו עד שהוא מחליט לכתוב גט.
סנקציות מסורתיות על סרבני גט
הסנקציה מרכזית והנפוצה ביותר הינה, הטלת מזונות עונשיים. המדובר בסנקציה המופעלת כנגד סרבני גט גברים בלבד, הקובעת מזונות אישה גבוהים כאקט עונשי כנגד הגבר הסרבן. מן הצד השני של המתרס, כאשר מדובר באשה המסרבת להעניק גט לבעלה, ניתן לנסות להפעיל סנקציה של ביטול זכאות למזונות אישה. דהיינו, ניתן לנסות ולהניע את האישה הסרבנית להעניק גט, באמצעות ביטול מזונותיה. הפרוצדורה הנדרשת לשם כך, היא הכרזת בקשה לבית הדין הרבני להכריז על האישה כ”מורדת”, קרי, אינה גרה עם בעלה, אינה מקיימת עמו יחסי אישות, או שאינה ממלאה את תפקידה כעקרת בית. סנקציה זו, אינה פשוטה להפעלה מאחר שדי לאישה הסרבנית להביא “אמתלה קלה כנוצה” להתנהגותה, על מנת שבית הדין ידחה את הבקשה.