ביהמ״ש המחוזי הורה על מחיקת הערת אזהרה להבטחת זכות המגורים של אישה בהליך גירושין

לפני כחודש ניתן פסק הדין בעמ”ש (מחוזי ת”א) 5146-12-21 פלוני נ’ פלונית, שבמסגרתו הפך בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, בבקשת המערער למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה, גרושתו, המאפשרת לה לגור בדירה עד ליום מותה.

בין הצדדים נחתם הסכם שמכוחו נרשמה הערת אזהרה לטובת האישה, שמטרתה להבטיח את האפשרות שלה להתגורר בדירה עד ליום מותה. כעבור מספר שנים היחסים בין הצדדים עלו על שרטון והחלו השניים להגיש תביעות הדדיות זה נגד זה. בין היתר, הגיש הבעל תביעה לביטול הערת האזהרה האמורה.

הערת אזהרה היא הערה שבעל זכות במקרקעין (בעלות, שכירות, שאילה, זיקת הנאה, זכות קדימה או משכנתה – ר’ סעיפים 126–127 לחוק המקרקעין) מבקש לרשום במרשם המקרקעין, והיא מעידה על  התחייבות שלו, בין אם בהסכם ובין אם לאו, לעשות במקרקעין עסקה או להימנע מלעשות בהם עסקה. 

במקרה זה, בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה וקבע, כי נוכח העובדה שמחיקת הערת האזהרה לא הייתה מותנית בגירושין או בפרידה, לאישה זכות להתגורר בדירה למשך כל ימי חייה חרף גירושי הצדדים, וכי הערת האזהרה תמחק עם מות האישה. לחלופין, לרשות האישה עומדת זכות הבחירה אם להמשיך להתגורר יחד בבית עם הגרוש שלה, או לעזוב את הדירה ולקבל בתמורה תשלום חודשי בסך 4,000 ש”ח מהגרוש.

אולם, בית המשפט המחוזי שלערעור הפך את החלטת בית משפט קמא, וקבע כי המערער עמד בנטל והצליח להוכיח שמבחינת פרשנות, לא ניתן לפרש את ההסכם באופן כזה שתעמוד לאישה זכות מגורים בנכס גם אם הצדדים יפרדו או יתגרשו.

עוד נקבע, כי נוכח העובדה שלא מדובר בהסכם מסחרי, אלא בהסכם בין בני זוג, חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים חלה ביתר שאת. על כן, יש לתת להסכם פרשנות כך שיחול רק במצב שבו הצדדים נשואים, ולהשלימו בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים.