באופן כללי, צוואה היא כל בקשה של אדם באשר לדברים שייעשו למענו, או בעניינו, לאחר מותו. במובנה המשפטי, צוואה היא מסמך בו מורה אדם מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. חוק הירושה, תשכ”ה-1965 (להלן: חוק הירושה), מסדיר באופן סטטוטורי את נושא הירושה במדינת ישראל. יצוין, כי מסמך צוואה יהא בר תוקף משפטי רק אם נעשה באחת מן הדרכים הקבועות בדין, כפי שיפורט להלן, ולא נפל בו פגם שלא ניתן לתיקון.

חשוב להכיר, כי חוק ההתיישנות אינו חל על צוואה. לפיכך, תוקפה של צוואה אינו תם אלא בפטירת המוריש או בעריכת צוואה חלופית. כמו כן, ראוי לתת את הדעת לתכנון הצוואה ואופן חלוקת רכוש המצווה. לכן, מומלץ להכין את רשימת כל הנכסים שנמצאים בבעלות המצווה. מומלץ כי רשימה זו תכיל את כל נכסי המצווה, אף אם הם נראים נזילים או לא משמעותיים. 

דרכים לכתיבת צוואה

קיימות ארבע דרכים לכתיבת צוואה, כדלקמן:

צוואה בעל פה – חוק הירושה מגדיר מספר דרישות, צורניות ומהותיות כאחד, על מנת שצוואה בעל פה תהא בעלת תוקף משפטי מחייב. כך, נדרש כי המצווה יהיה על ערש דווי, או לכל הפחות, יאמין כי הוא במצב זה. בנוסף, על הדברים להיאמר בעל פה ובפני שני עדים המבינים את שפתו של המצווה. כמו כן, נדרש בחוק, כי דברי המצווה ירשמו בזיכרון דברים תוך ציון התאריך ונסיבות המקרה. על שני העדים להפקיד את זיכרון הדברים בבית המשפט, במועד הסמוך למתן הצוואה שבעל פה. ראוי לציין, כי צוואה בעל פה היא סוג צוואה בעייתי, ולכן נוהג בית המשפט בהקפדה רבה על מילוי כל הדרישות המפורטות בחוק ככתבן וכלשונן. כמו כן, במקרה בו, המצווה ממשיך לחיות, הרי שהצוואה שבעל פה בטלה כעבור חודש ימים ממסירתה. 

צוואה בכתב יד – כאשר מצווה הצוואה רושם את צוואתו בכתב יד וחותם עליה, כתב היד מהווה הוכחה לרצונו האמתי של המצווה. לפיכך, כתב היד משמש תחליף לדרישת העדים אשר קיימת בצוואה שבעל פה. ראוי לציין, כי על הצוואה להיכתב מתחילתה ועד סופה בכתב ידו של המצווה, כדי שזו תהא כשרה ובעלת תוקף משפטי מחייב. לדידנו, אין זה מומלץ לבצע סוג זה של צוואה. ראשית, לאור העובדה שצוואה בכתב יד עלולה להיחשף ביתר קלות לטענות פסלות מצד מתנגדים לצוואה. שנית, מאחר שכתיבת צוואה ללא ידע מוקדם בנושא, עלולה להוביל לתוצאות אליהן לא התכוון המצווה. יתרה מזאת, בעוד שצוואה בעל פה מתקבלת לאור דוחק הזמנים הנובע מגסיסתו של המצווה, קשה למצוא טעם ראוי לכתיבת צוואה בכתב יד.

צוואה בפני רשות – בצוואה מסוג זה, לא נהוג לעשות שימוש בזמנים המודרניים. המדובר במסירת הנחיות בעל פה לשופט אשר רושם אותן בצורה נכונה ומגבש צוואה. סוג צוואה זה, שימש בעבר את אלו שלא ידעו קרוא וכתוב. כיום, הציבור אשר אינו יודע קרוא וכתוב מצומצם באופן משמועתי משהיה בעבר, וכן, כיון ניתן לשכור את שירותיו של משרד עורכי דין המתמחה בתחום.

צוואה בעדים –  זו הדרך המומלצת ביותר ואף המקובלת לערוך צוואה. צוואה בעדים היא צוואה מודפסת, הכוללת את תאריך עריכת הצוואה ונחתמת בנוכחותם של שני עדים. על שני העדים לחתום על גבי הצוואה, ולאשר כי המצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו וכי הצוואה נחתמה על ידי המצווה בנוכחותם. שני העדים אינם יכולים להיות יורשי הצוואה או אף בעלי עניין בה.     

יורשים:

במקרה בו אדם הלך לעולמו מבלי שהוא הותיר אחריו צוואה, יורשיו יהיו היורשים הקבועים בחוק הירושה. על כן, יורשים בהעדר צוואה נקראים “יורשים על פי דין”. בהתאם לחוק, בהיעדר צוואה חוקית של הנפטר, יחולק רכושו בין בן זוגו לבין ילדיו, באופן שבו בן הזוג יורש מחצית מהרכוש והילדים מתחלקים במחצית השנייה באופן שווה. לפיכך,  אדם אשר מעוניין שרכושו יחולק בשונה מהמתואר מעלה, נדרש לערוך צוואה שתגדיר במפורש את אופן חלוקת הרכוש בו הוא מעוניין.

רצון הנפטר:

כפי שהוסבר, עריכת צוואה שתגדיר במפורש את רצון המוריש, היא הדרך היחידה להבטיח שאכן, הרכוש שנצבר במהלך חייו יעבור לידיים הנכונות ויחולק לפי רצון הנפטר לאחר שהלך לעולמו. ניסיון החיים מלמד, כי רק במקרה שבו קיימת צוואה חוקית, יכול עורך הצוואה להיות שקט ובטוח שאכן, לאחר פטירתו, רכושו יחולק כפי שציווה ולא באופן אחר. בנוסף, רבים המקרים בהם חלק מהיורשים מערערים על חוקיות הצוואה, בטענה לפיה מצבו הנפשי של הנפטר בעת עריכת הצוואה היה רעוע והצוואה אינה הולכת אחר רצונו האמיתי של הנפטר. על כן, מומלץ להכין אישור רפואי שמוכיח את מצבו הנפשי החיובי של עורך הצוואה ולצרפו כנספח לצוואה.