רמת הפרובוקציה הדרושה לנאשם

בתחום ההלחנה המוזיקלית, טמון הרווח בין הכוונה הראשונית לזוהר הגאונות של קנטור.

היגיון ההבחנה בין פעולה שבוצעה לאחר שיקול לבין פעולה שנעשתה ללא מחשבה

בהתייחס להיגיון העומד מאחורי ההבחנה בין פעולה שבוצעה לאחר שיקול זהיר לבין פעולה שנעשתה ללא מחשבה מוקדמת, הסביר מלצר בפרשת היילו כי היעדר התלבטות נועד להבדיל בין בחירה מכוונת לשים קץ לחייו של מישהו החלטה להרוג מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות המוסריות של מעשה כזה. הבחנה זו סובבת בעיקר סביב המושג “כוונה ראשונה”, שבה הפרט שוקל את ההשלכות המוסריות של מעשיו לפני שמגיע למסקנה, ו”כוונה ספונטנית”, שבה אכן יש החלטה להרוג, אך ללא הערכה מוסרית נלווית של השלכות המעשה.

היעדר הכוונה כמאפיין מגדיר

בתחום המושג של קנטור מדגישים קרמניצר ולבנון את היעדר הכוונה כמאפיין מגדיר של הממד הסובייקטיבי. הם טוענים כי הנאשם אינו צריך להחזיק בשיקול דעת או לשקול את ההשלכות, אלא לעסוק במעשה ספונטני המבדיל אותו מפעולה מתוכננת מראש. כמו כן, מהדד קרמינצר מציע שהחזן דומה מאוד למבחן הבלתי מופרך, שכן המעשה לא היה מתרחש ללא התגרות של הקורבן, דבר המעיד על חוסר תכנון. בדומה לכך, קבע פרשת ביטון כי הכוונה הראשונה מנוגדת לפעולה המתבקשת מפרובוקציה, תוך הדגשת ההבדלים בין אנשים הפועלים בכוונה ותוך כוונה מוקדמת, לעומת אלו שהעכבות המוסריות שלהם נחלשו עקב גורמים חיצוניים.

היבטים משפטיים של הכוונה והבחירה

בדומה לקרמניצר ולבנון, גם הרדוף אינו דבק במבחן האובייקטיבי המשולב בתורת תביעת החזן. לטענת הרדוף, טעות חמורה היא לכלול יסוד אובייקטיבי בפרשנות היסוד הנפשי הגבוה ביותר, במיוחד בעבירה המשמעותית מכולן. תפקידו של בית המשפט הוא ליישם את החוק, לא עליו. אם המחוקק, שנבחר על ידי הציבור, בחר בדרך מסוימת להגן על החברה, בית המשפט אינו יכול לסטות ממנה וליצור צורה חדשה של הגנה חברתית, במיוחד לא על חשבון זכויות הפרט. גם רוזנברג מזהיר מפני שימוש במבחן אובייקטיבי, למרות משמעותו. במשפט הישראלי אימוץ מבחן אובייקטיבי אינו מבוסס על ראיות אמפיריות, אלא על תפיסה נורמטיבית גרידא. כתוצאה מכך, היא לא בוחנת מה רוב האנשים היו עושים בתרחיש של פרובוקציה, אלא מה האדם הנורמטיבי היה עושה. כדי להבין את ההבחנה בין מבחן האדם הסביר למבחן הסובייקטיבי, רוזנברג מציע לבחון את המשפט הפלילי במדינות שונות בארצות הברית, המחייבות את שניהם.

מהי רמת הפרובוקציה הדרושה לנאשם?

על פי הטרמינולוגיה המשפטית, נקבע והוחלט בעבר על ידי מערכת המשפט כי התגרות היא אירוע חיצוני שבו הקורבן מתגרה בנאשם, המתרחשת בסמיכות למעשה הפלילי, ובסופו של דבר מעוררת את הנאשם לבצע את העבירה כתגובה אימפולסיבית. כלומר, אין כוונה מוקדמת מצד הנאשם, וללא הפרובוקציה המעשה לא היה מתרחש. עם זאת, מה בדיוק מהווה פרובוקציה? אילו פעולות או נסיבות ספציפיות על הנפגע לבצע על מנת להגיע לסף הפרובוקציה שתגרום להרשעת הנאשם שהשפיע עליו לבצע את המעשה?

חשוב לציין כי לא כל מקרה של התגרות יכול להיחשב כבסיס תקף לתביעת “חזן”, ולא ניתן להשתמש בכל אמירה מעצבנת כדי להפחית מעונשו ומאחריותו של העבריין שנטל חיים שלא בצדק. על מנת שהגנת פרובוקציה תהיה תקפה, חייבת להתקיים פרובוקציה סובייקטיבית ואובייקטיבית יחד עם תגובה סבירה של הנאשם בתגובה למעשיו המפחידים של הקורבן. פרשת ביטון העלתה את הסוגיה, כאשר ברק הדגיש את שאלת הפרובוקציה כעניין מקדמי. השלב הראשון הוא לקבוע האם הפרובוקציה עומדת ברף מסוים המצדיק לראות בה כהגנה פוטנציאלית, ולאחר מכן יש לבחון את ההיבטים הסובייקטיביים והאובייקטיביים של ההגנה. עם זאת, ישנם מקרים בהם היבטים אלו שזורים זה בזה, בהם מתקיים הסף האובייקטיבי לפרובוקציה, ללא קשר לאופן בו הפרט תופס זאת.

בית המשפט הנדון מצטט את ספרו של פלר, הטוען כי לא ניתן להצדיק פרובוקציה, גם אם היא לא מספקת פרט, במסגרת חברתית נורמלית. בעוד שאדם עשוי לחוש התרגשות, תסכול או כעס, אסור לו לפנות להתגרות. חשוב לחזור ולהדגיש כי מילים מעליבות אינן עומדות בקריטריונים של פרובוקציה ואינן אמורות לעורר תגובה קיצונית ואגרסיבית. הסטנדרט להערכת פרובוקציה הינו אובייקטיבי ואינו תלוי ברמת הכעס שחווה הנאשם. במקום זאת, זה חייב להיתפס על ידי הציבור כאקט חריג בהקשר החברתי, שבו מצופה שיחידים ישמרו על קור רוחם. למרות קיומם של מקרים דומים, בתי המשפט גילו חוסר עקביות בקביעותיהם. למשל, כאשר מדובר בפשעים שבוצעו בתוך המשפחה, כגון רצח אישה עקב בגידה, בית משפט אחד ראה כי תפיסת אישתו עם שכן מהווה פעולה מוצדקת. אלא שבמקרה אחר קבע בית משפט אחר דעה הפוכה.

במסגרת הלימודים ניתן להיעזר גם בכתיבה אקדמית המסייעת להעמיק את ההבנה המשפטית בנושאים אלו.

המבחן הסובייקטיבי והאובייקטיבי

גם המבחן הסובייקטיבי וגם המבחן האובייקטיבי הם מרכיבים חיוניים בתהליך הבחינה. התגלה כי יש לעמוד בשתי דרישות על מנת להעריך אשמה: מסגרת סובייקטיבית והערכה אובייקטיבית. החזן עסק בעיקר בהשפעה הפוטנציאלית של רגשות על השליטה העצמית של הפרט, מה שהוביל להפחתה באשמתו. הבדיקה הסובייטית נועדה לקבוע אם ההתנהגות הפרובוקטיבית, לאחר אישורה, השפיעה על הנאשם לאבד שליטה ולבצע את המעשה. לעומת זאת, המבחן האובייקטיבי, כפי שהודגם בפרשת סגל, כרוך בהערכה חסרת פניות של התנהגותו של הישראלי הממוצע, תוך בחינת האם מישהו מאותה קהילה יגיב באופן דומה לנאשם. זאת בשונה מהמבחן הסובייקטיבי, המתמקד בנסיבותיו האישיות של הנאשם. לפיכך, המבחן האובייקטיבי מבקש לקבוע האם רוב האנשים ייאבקו להימנע מלהגיב בצורה קטלנית, כפי שעשה הנאשם.

עם זאת, היו דעות חלוקות לגבי ניתוח זה. קרמניצר ולבנון, למשל, חלקו על המבחן האובייקטיבי עוד לפני תיקון 137 לחוק. הם האמינו שזה סותר את לשון החוק ויש לו השלכות מוסריות, שכן הוא מרמז שאדם סביר עלול לקחת חיים של מישהו. בעוד הפסיקה עדיין קבעה את חשיבותם של שני המבחנים, סוגיית משקלם היחסי עלתה בסימן שאלה. במילים אחרות, האם המשמעות של כל מבחן שווה? הנושא עולה שוב בדיון נפרד הנוגע לביטון, ובית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על המבחן האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד. עם זאת, יש טעם לבחון את המבחן הסובייקטיבי ללא תלות ביסוד הכוונה, מה שמעורר קריאה לפעולת חקיקה לקביעת אמות המידה הסובייקטיביות הנדרשות. הצהרותיו של אגרנט בנוגע לבנו הן רלוונטיות, המצביעות על כך שאנשים צריכים בדרך כלל להפעיל שליטה עצמית ולהתנגד להיכנע לנסיבות קיצוניות. עם זאת, חשוב להכיר בכך שהטבע האנושי נוטה לחולשה, ויש מקרים בהם ניתן לייחס אובדן שליטה עצמית להתגרויות של הקורבן. אמנם יש לקחת בחשבון את הגורמים הללו, אך אין לוותר על הענישה, שכן בוצע פשע ויש צורך בעונש מרתיע כדי להרתיע אחרים מללכת בדרך דומה. עם זאת, נוכחות הפרובוקציה מבדילה את הנאשם מרוצחים בכוונה תחילה, שכן אדם ממוצע יכול למצוא את עצמו במצב דומה לזה של הנאשם. אנשים אלו, אשר מקפידים על נורמות חברתיות, עלולים לאבד שליטה עקב השפעת הפרובוקציה, וכתוצאה מכך למוות המצער של הקורבן.

המבחן האובייקטיבי בהקשר למבחן הסובייקטיבי

ברק, בניתוחו של פרשת ביטון, מפתח עוד יותר את מושג המבחן האובייקטיבי ויחסו למבחן הסובייקטיבי. הוא מבהיר כי המבחן האובייקטיבי הוא הרחבה של המבחן הסובייקטיבי במצבים הכרוכים בפרובוקציה. במילים אחרות, המבחן האובייקטיבי ישים כאשר מעשה ההרג היה מכוון והושפע מפרובוקציה. עם זאת, המבחן הסובייקטיבי אינו מתמקד בכוונה הראשונית. הוא בוחן האם הנאשמים הבינו את משמעות מעשיהם בעת ביצועם, דבר המעיד על כוונה, גם אם המעשה לא היה מתוכנן מראש. לכן, ההתמקדות אינה בכוונה תחילה אלא בהשלכות של הפרובוקציה.

בכדי להעמיק בנושאים נוספים בתחום המשפטי, תוכלו לעיין גם בבלוג המשפטי שלנו ובמדריך לסטודנטים למשפטים, כמו גם בשאלות ותשובות בנושאי משפט שונים.